התמודדות עם עקשנות

עקשנות היא לא תמיד תכונה שלילית” היא ביטוי של כוח הרצון. הציפייה שילדים יהיו צייתנים אינה מציאותית ואינה בריאה. מידה מסוימת של עצמאות היא נורמלית ורצויה” ילד צעיר בודק את גבולות היכולת שלו” דרך הגבולות שמוצבים לו. בגיל שנתיים חל שינוי בהתנהגות הילד” מילד טוב וממושמע הוא הופך לעקשן ופתאום התקשורת איתו נעשית קשה” מלאת מתח התקפי זעם” מאבקים ושכנועים וויכוחים. ילד בן שנתיים אומר הרבה “לא רוצה”” כך הוא מגדיר את ה”אני”” את הנפרדות שלו. התגובה שלנו כהורים תקבע בשלב זה אם הוא יקצין בהתנהגותו העקשנית. זהו צומת משמעותי ומכריע. תגובות בכעס ועונשים מחריפים את ההתנהגות ויוצרים מאבקי כוח” החיים בבית הופכים לסיוט. כמו כן בגיל הזה” כינויים בשמות וסטיגמות “ילד עקשן כמו פרד”” “אלים” ודומיהם” פוגעים בדימוי ובביטחון העצמי של הילד.
הורים שמדכאים את רצונות הילד וכופים עליו לציית בכוח” גורמים לכך שהילד יאבד את תחושת הכוח שלו והתנהגותו תהיה דווקאית. ילד כזה “ננעל” על עצמו וזה יהיה דפוס ההתנהגות שלו בחיים.
הדברים נעשים קשים ביותר כאשר הורה רואה בהתנהגות הילד כוחניות ועקשנות כאילו מכוונים דווקא נגדו” הוא ‘מכריז’ בזה מלחמה שאין בה מנצחים אלא מושפלים וחסרי אונים. כשהורים כופים את החלטותיהם בצורה מוגזמת על כל דבר בלי לתת שום מרחב לילד הם מנציחים מערכת יחסים הגוררת מאבקים ויחסים של שליטה וכניעה. ולפעמים גם ההורים בצד של הכניעה וחוסר אונים.
לעומת זאת” ילדים שחווים יחס של כבוד לרצונותיהם מגיל צעיר” גם אם רצונם מנוגד לרצון ההורים” ירגישו בטחון בעצמם ויתנגדו פחות. חינוך לעצמאות צריך להיות מתוך כבוד” תוך שמירה על גבולות ברורים ומוגדרים” כדי שהוא לא יצטרך להילחם כל הזמן על זכותו. אחד הסימפטומים המוכרים של עקשנות הוא כאשר ילדים מתרגלים לנהל משא ומתן מפרך עם ההורים” וכחנות מתישה” כדי להשיג את מבוקשם” ובמצבים קיצוניים ילדים מאיימים על הוריהם. בד”כ זה קורה כאשר הגבולות והכללים בבית לא ברורים או לא קבועים. הורים צריכים לעצור את ההתנהגות הזאת ולמנוע אותה” לקחת החלטה נחושה חד משמעית ללא צעקות ואיומים אלא מתוך עצמה הורית” התמדה ועקביות.
בשבוע הבא עוד על הכלים ליציאה מהעקשנות hadasagehali@gmail.com