ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: בראשית
פרשה הבאה: נח
 


אנטומיה של התפילה?! (חלק ב')

הרב משה פרץ


מה השפעת הריאות על הלב, ומה השפעת הנשמה בעבודתנו שבלב? זו שאלתנו הפעם.
"הריאות הן איברי הנשימה העיקריים... תפקידן העיקרי של הריאות הוא 1. לשאוף אוויר ולמסור את החמצן שבו אל תאי הדם האדומים; הללו נושאים אותו בעזרת זרם הדם אל כל תאי הגוף. 2. בנוסף, אל הריאות מגיע הפחמן הדו-חמצני, תוצר הלוואי של תהליך הנשימה התאית, ומהן הוא נפלט החוצה אל הסביבה."(ויקיפדיה, ערך ריאה). לאור התפקיד הכפול של הריאות, ננסה לחשוף פן נוסף בעבודה שבלב.
1. שאיפת אוויר, דהיינו חשיפת שאיפותינו, מאפשרת להזרים חמצן חדש אל תאי הדם: כלומר, הזרמת מנות רצון חדשות, אוויר לנשימה, לכל תחומי חיינו, המושפעים על ידי נפשנו (כי הדם הוא הנפש). עשייתנו, המתגלה בנפש, תתברך רק בתנאי שהיא תחודש כל הזמן בשאיפותינו המתחדשות ללא הרף. אותן השאיפות הפולשות לכל מציאותנו האישית, מעוררות אותנו להתקדם לקראת השגתנו אותן. "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹקִים בְּצִיּוֹן" (תהילים פד). המגמה לצעוד מחיל אל חיל תלויה בטעינת מצבר רצוננו באמצעות שאיפות חדשות. אותן השאיפות, המחדשות את החמצן מיתרגמות בתנועה, בעשייה המגייסת את מכלול אישיותנו.
2. במהלך חיינו, אידיאליסטיים ככל שיהיו, נוצרות תופעות לוואי הנובעות מעצם תפקודנו הגשמי וחתירתנו ליעד, מתוך דבקות במטרה. אותן תופעות לוואי, אינן תמיד (רק) חיוביות אלא (גם) "מפוחמות" בתפיסות רוחניות הלוקות בחסר, לכן הן נפלטות החוצה. אותו ויסות נעשה ע"י מנגנון הנשימה, הנשמה: אותה נשמה, חלק אלוק ממעל, מנחה את אישיותנו מתוך סינון וסילוק הסיגים, אותה הפסולת הנדבקת בנו, בהיותנו קרובים לעצמנו, בעלי נגיעות אישיות.
התפילה, בהיותה עבודה שבלב, ולא של הלב, מעניקה לכל אדם את הסיכוי לחדש את מלאי השאיפות שלו מתוך התחדשותן. אותה התחדשות מתבצעת מתוך סינון הסיגים שבשאיפותינו עצמן ו/או בנו. לדוגמא: תפילה עבור הצלחה בלימודים, לא מסתכמת בהשגת תואר או היקף נושא כלשהו גרידא, אלא דורשת מאתנו להזדהות עם המגמה האלוקית ש"אדם לעמל יולד", דהיינו הליכה מחיל אל חיל. אמנם אותה שאיפה צריכה לעבור ניקוי יסודי: למה ולשם מה כל החכמה והלימודים האלה?! למען הגשמה אישית?! למען ניפוח האגו?! למען ריצוי רצון הסביבה?! כל אלה סיגים! בזמן התפילה, על האדם "לחמצן" את שאיפותיו, באוויר אלוקי לנשימה-נשמה, בזה שהוא יבחן את מצבו וידע לרומם את חפצי לבו למגמת תיקון עולם, הכללי והפרטי. אם לא, עלול לקרות כפי שקורה בדיוק לאיברי הגוף, בשל קושי בהובלת חמצן: התכווצות, היתקעות. ללא חידוש שאיפות, המחדשות את התגברות התפילה המנשימות את הרצון, עלולים למצוא את עצמנו בהתכווצות, תקיעות רוחנית.
זאת באמת עבודה, עבודה המתחילה בלב, ממש כמו באיבר הלב המחובר לריאות. לכן היא עבודה שבלב.


תגיות: התפילה



מאמרים נוספים מעלון פרשת ויקהל התשע"ד:
הבגד - הרב שלמה אבינר
ספונטאניוּת - הרב אלישע אבינר
"לעשות אותם" - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
"הביטוח הלאומי" - הרב דוד לנדאו
תחיית המתים - הרב חגי לונדין
מְשַׁל יוֹתָם - הרב שלמה אבינר
סיפור של גר צדק - ירון אברהם
שביתה? - הרב ערן טמיר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: