מיהו “תורני”?

ברכתו של יעקב לשבטים” שבט שבט לפי אופיו ותפקידו” ממקדת שני שבטים מרכזיים השייכים אל הקודש פנימה – שבט לוי העובד במקדש” ושבט יששכר הקבוע ב’אהל’ הישיבה ועוסק בתורה.
והנה אף על פי ששני שבטים אלה מיוחדים לקודש” כבר פסק השו”ע (יו”ד רמו א) “כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה” בין עני בין עשיר” בין שלם בגופו בין בעל ייסורים” בין בחור בין זקן גדול… אפילו בעל אישה ובנים” חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה” ביום ובלילה…”. ובמקום אחר כתב (או”ח קנה א) “ויקבע עת ללמוד” וצריך שאותו עת יהיה קבוע” שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרוויח הרבה”.
אם כן” השייכות אל הקודש אינה שייכת לשבטי לוי וישכר בלבד אלא מוטלת על כל אדם מישראל ועליו לגלותה באופן מעשי בלימוד תורה ביום ובלילה באופן קבוע כפי כוחו ויכולתו.
והנה אמרה הגמרא (ברכות לה) “בוא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים. דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידם. דורות אחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידם”. באופן פשוט ניתן להבין את מאמר הגמרא” שהקביעות והארעיות” הן ביחס ללימוד תורה והן ביחס למלאכה” עבודה ופרנסה” תלויה בכמות הזמן שאדם משקיע בשני אלו” ועל פי קריטריון טכני מודד האדם את עצמו” ולצערנו גם החברה אותו.
אך באמת אין הדבר כן. וכפי שכתב הרב קוק (עין איה ברכות ב פרק שישי יא) “עיקר שם עראי וקבע אין תלוי כל כך בזמן כמו בהסכמת הדעת” שהדבר שמחזיק האדם לעיקר הוא קבע” גם (אע”פ) שמסיבות (שונות) יעסוק בה מעט זמן”.
יוצא אפוא ש’תורניותו’ של אדם אינה נמדדת” כפי שסבורים רבים” בביטויים חיצוניים” ואפילו לא בכמויות והספקים של לימוד תורה” שיכולים להישאר גם חיצוניים לנפשו” אלא בעיקר בשייכותו האמתית לערכיה ולאידאליה של התורה” ההופכים להיות מרכז חייו התורני” שממנו הוא יוצא ופועל בכל תחומי החיים בקודש ובחול” בפרט ובכלל.