חנוך לנער (ב)

מהפסוק “חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה” (משלי כב ו) למדו חכמינו עקרונות מרכזיים בחינוך. להלן לקט שני של פירושי ראשונים ואחרונים לפסוק זה” ולצדם המסקנות החינוכיות שנגזרות מהם (המשך משבוע שעבר).
ג. לחנך להתחנך. הרב שמחה זיסל זיו (= רש”ז. אחד משלושת תלמידיו המובהקים של הרב ישראל סלנטר. מייסד אסכולת “קלם”) שואל מה ההישג הגדול בכך שחכם” גם כאשר יזקין לא יסור מדרכו החינוכית שהוא קנה בנערותו? האם אנחנו מייחלים להישאר באותה מדרגה רוחנית כל ימינו” מבלי להתקדם” “אטו לעת זקנה די החינוך שהתחנך בילדותו”?! משיב הרש”ז: “לא יסור ממנה”” הכוונה שלא יסור מה”חנוֹך”” כלומר מן השאיפה להתחנך!! חנוך לנער” הרגל את הנער להתחנך” כי אז גם כי יזקין ימשיך לחנך את עצמו ולא ידרוך במקום. “יתרגל בחינוך” וגם בזקנתו יהיה רגיל במלאכת החינוך לפי דרכו… מה שאין כן מי שאינו מורגל בחינוך אינו יודע איך להתחנך” (מאמר כבוד ת”ח). ורמז לדבר בכרובים שבקודש הקדשים” שהיו “כרביא”” כדמות תינוק – להורות שכל ימיו צריך האדם להרגיש כתינוק שזקוק לחינוך. ולכן נקראים “תלמידי חכמים” ולא “חכמים” “כי תמיד הם מתלמדים להתחכם. וזה חינוך כל ימי חיי האדם עד בלי תכלית” (חכמה ומוסר עמ’ רנ). “כי האדם צריך להתחנך תמיד” ואז יעלה מעלה-מעלה על ידי חינוך” (מאמר כבוד ת”ח).
בהקשר זה ציטט הרש”ז את דברי הפילוסוף היווני סוקרטס שהיה אומר כי יש הסבורים שחכם הוא מי שיודע את הכל” אבל דעתו היא שחכם הוא מי שיודע שאיננו יודע. והוסיף רש”ז שזה מתאים למונח “תלמיד חכם” שכל ימיו הוא תלמיד המתלמד.
את התכונה הזאת רוכש האדם בנערותו” ואז היא תלווה אותו כל ימיו. ואם לא רכש אותה” “אינו כרביא [= כתינוק] רק כענק בעיניו”” כמושלם שאיננו זקוק ללימוד. ואז תיעצר התפתחותו הרוחנית.
ד. לא צריך לסור מהדרך. בספר “נועם אלימלך” (לרב אלימלך מליז’נסק) תירץ באופן אחר את תמיהת הרש”ז. אין הכוונה שגם כי יזקין יתנהג כפי שהתנהג בנערותו” אלא שלא יהיה חייב לשנות את התנהגותו. פירוש: “מי שאינו מתנהג בקדושה בנערותו אזי לעת זקנותו הוא מתבייש ממעשיו הקודמים וצריך לסור מדרכו. על כן טוב שיתקדש עצמו מיד [= בנערותו]. וזהו שאמר הכתוב ‘חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'” כלומר שלא יצטרך לסור מדרכו הקודם ויוכל לילך בעקבות נעוריו כמו שהיה מתנהג עד עתה ובקל יכול לעבוד השם יתברך ברוך הוא”.
ה. על פי הקצב האישי שלו. רבנו יונה (בפירושו לפסוק) מבאר ש”דרכו” הוא קצב ההתפתחות השכלית והנפשית של הנער. “חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ” הוא חינוך הדרגתי המותאם לקצב ההתפתחות של הנער. וזו לשונו: “חנוך לנער על פי דרכו גם וגו’. תרגיל את הנער בדרכי המידות הטובות והמנהגים המתוקנים על פי הדרך אשר הוא מתיצב עליה” רוצה לומר: כי יחל ללמדו ולהרגילו בתיקון הענינים אשר תולדתו קרובה לקבל תיקונם [= תרגיל את הנער בענינים שיש סיכוי שיתרגל אליהם]. וכן ירגילוהו מענין לענין ומדרך לדרך על פי אשר תשיג יד שכלו לקבל [= על פי ששכלו מסוגל להכיל]” וימצא בכח תולדתו להכיל”. החינוך צריך להיות מותאם ליכולות של הנער” ל”דרכו”” כלומר לשלב השכלי והנפשי שבו הוא נמצא. המחנך צריך לבדוק מה מסוגל הנער להבין ולהפנים. “כי אין מגיעים אל שלמות המידות בפעם אחת” כי אם לאט ועל יד שכלו” ומן הקרוב לתולדת אל הרחוק ממנו. וזה כיון ענין ‘על פי דרכו'”.
ו. בראשית דרכו. האלשיך (בפירושו לפסוק) מפרש את המילים “על פי” במשמעות של פתח” ראשית. “פי דרכו” = פתח דרכו” ראשית דרכו. “אמר: אל תחנוך את הנער אחר שיוּשרש בדרך נערוּת ועקשוּת” רק עוֹדנו על פי דרכו טרם יכנס ויחזיק בתוכיוּת דרכו אך בהיות על פי דרכו יושרש בחנוכך” עד גדר שגם כי יזקין לא יסור ממנה”. חינוך הנער צריך להתחיל ב”פי הדרך”” בראשית הדרך” לפני שהוא רוכש הרגלים שליליים (= “יוּשרש בדרך נערוּת ועקשוּת”).
פרשנים רבים הגיעו לאותה מסקנה חינוכית ותלו אותה בביטוי “נער”. החינוך צריך להתחיל בעודו נער. לדוגמה: רבנו בחיי (עה”ת תחילת שמות) “חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה” כי בימי הזקנה רחוק הוא להחליף טבעו שכבר הורגל בו. על כן ראוי לו בעודו נער שישמע דברי התוכחת” ועם זה [= ועל ידי זה] יקנה לנפשו תועלת רבה וזכות גדול”. וכן המלבי”ם – “והוא שירגילנו מנעוריו אל השלמות אם בדעות” אם במעשים ובמדות. כי ההרגל שיורגל בנעוריו יעשו בו חיקוי עצום ורושם שמוּר בנפש לא יסור גם לעת זקנה. לא כן החינוך שיתחנך בגדלותו אין החיקוי קבוע בנפש” וימוש ממנו לעת זקנתו”.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.