לעמול בתורה

דרש ריש לקיש (ברכות סג ב): “מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה? שנאמר (בפרשתנו יט” יד) ‘זאת התורה” אדם כי ימות באהל'”. ומבאר זאת ה’תורה תמימה’ שם – נראה שהכוונה למי שמייגע עצמו הרבה על קניין התורה כמו שנאמר “יגעת ומצאת תאמין”” כלומר כוונת חז”ל שהתורה מתקיימת באדם הלומד אותה ועמל בה” בעומק ובסברא” ולא מסתפק ברובד השטחי הפשוט של הדברים.
בדרך זו מסביר המהר”ל את יתרון האדם על כל הברואים” עליונים ותחתונים” שבעוד הם נבראו ושלמותם היא כבר בפועל הרי האדם הוא נולד בכוח” עם פוטנציאל גדול” ותפקידו בחיים לגלות ולהוציא זאת אל הפועל.
לכן” לעומת הבהמה” שהשם הזה אומר בה – מה” יש בה דבר מה ולא יותר מזה” ואינה יכולה להתפתח ולהשתלם” הרי האדם הוא בכוח ויוצא אל הפועל” ולכן שמו קשור לשם אדמה – אדם. כי האדמה היא בכוח לכל הצמחים” האילנות והפירות” ודרכה הם יוצאים לפועל” וכך גם האדם” יוצא כוחו אל הפועל. איך מגיעים לזה? – על ידי העמל. עמל התורה. כך דרשו חז”ל במסכת סנהדרין: “אדם לעמל יולד אמר רבי אליעזר” איני יודע אם לעמל פה אם לעמל מלאכה כשהוא אומר נפש עמלה… וכו’ הרי אומר לעמל פה” ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה” כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יום ולילה הוי אומר לעמל תורה”.
ולכן מזהיר המהר”ל ואומר שאל יטעה האדם את עצמו לחשוב שישיג את מעלתו השלמה בלי עמל “ויחשוב בנפשו – שלום יהיה לי אף אם אני יושב בטל מבלי עמל כלל. הרי מעלתו ומדרגתו תגן עליו… ואין צריך לקנות לו שום מעלה” דבר זה מחשבת פיגול לא ירצה ולא יחשוב כך כי הוא טעות בנפשו”. אלא האדם נולד להשתלם והדרך לשלמותו היא על ידי עמל בתורה “אבל תמיד יהיה עמל להוציא שלמותו אל הפועל וזה שלמותו האחרון”. כלומר” ההשתלמות הקבועה היא היא שלמות האדם. (על פי המהר”ל תפארת ישראל פרק ג).
הגמרא שהזכרנו בהתחלה (ברכות סג) מביאה עוד כמה הדרכות של קניין תורה ונאמר שם “אמרי דבי ר’ ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו’? במי אתה מוצא חמאה של תורה? במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה”. מרן הרב קוק (עין איה פרק ט שד”מ)” מבאר גמרא זו בדרך מקורית ואומר שגם כאן באו חז”ל ללמד את ערכו של עמל התורה” וכך הוא כותב “רבים הם הפדגוגים המתנשאים להביא דרכים להקל את עול הלימוד וחושבים שיביאו ברכה לעולם בהקנותם את הידיעות והלימודים התוריים באופן קל” שלא יצטרך האדם להיות עמל בהם”. הרב אומר שדרך זו מטעה היא” כי את הידיעות מודדים לא על פי הכמות אלא על פי האיכות “על פי עומק ההבנה וחריפות השימוש בהם לכל חפץ”. ובעיקר בלימוד התורה אומר הרב “לעניין הרושם שהם פועלים על הלומד בתכונות של מוסר” מעשים טובים ויראת ה’ הטהורה” רק ‘עם’ היגיעה ועבודה שכלית” מתעלה האדם למידות נעלות” ולהיות נוטה אל השכל ואל כל דברי קודש באהבה וחפץ לב” והלימוד פועל עליו להיות נתון כולו ומסור ללימודיו”.
“על כן תצא מהלימוד שע”י היגיעה דווקא” עומק ההבנה והידיעה הברורה עם הפעולה הרצויה לעבודת ה’ ויראתו וכל טהרת המידות” אבל הלימודים הנכנסים באופן קל” בלא יגיעה ועבודה כבירה” יישארו שטחיים וקפויים” עומדים מחוץ לנפשו של אדם הפנימית ופועלים מעט על מעשיו ועל יצרי לבבו”.
וזו כוונת חז”ל במאמר זה – “שבמי אתה מוצא חמאה של תורה” שהיא הדבר הנבחר והברור” העיקרי והמחוור בעומק הרעיון” מי זוכה לזה? מי שמקיא את החלב שינק מאמו” שזה ביטוי לכך שהוא מואס במזון הקל והנוח שבא לו בילדותו” כמו שהגדול יקוץ במזון של היונק עם כל מה שהוא קל להשגה ולעיכול. “כך קץ המתרגל ביגיעה ועבודת עיון” בלימודים הנקנים ע”י דרכים קלים” כי הם מחוסרים עומק וכוח רושם חזק בנפש”.
נלמד מדברי רבותינו אלו” המהר”ל ומרן הרב” את הדרך הנכונה לקניין התורה” נזכור שהאדם לעמל יולד והוא שמח בעמל התורה ובהשגים שיש לו מתוך העמל הזה שמביאים אותו לקניין תורה אמתי וחזק המשפיע על כל אורחות חייו לאורך ימים ושנים.