ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


עומק הפגיעה!

הרב ערן טמיר


ידוע ומפורסם שנגע הצרעת בא בעקבות לשון הרע, ועל כן כקלקולו כן תיקונו, כנאמר בפרשתנו (ויקרא יד ד) - "ולקח למיטהר שתי ציפורים חיות...", וכדברי רש"י (במקום): "לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשי פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטים תמיד בצפצוף גדול". וצריך להבין מה שלילי באותו פטפוט דברים, הנקרא לשון הרע, החודר עמוק כל כך ומעליב ופוגע עד מאוד, בין באדם שעליו מדברים ובין במדַבּר עצמו, עד כדי כך שאיסורו חמור כל כך? הרי לכאורה אלו רק מילים ולא מעשים, והמילים לכאורה, כמאמר הפתגם, "לא הורגות"?
ניתן לומר שהתכונה הייחודית לאדם היא היותו מדבר. דיבור הנובע מהכרה שכלית שלא כ'דיבורם' של בעלי החיים, אלא דיבור שהוא תוצאה של חכמה והזדהות, הנקראת 'דעת' הכולל שכל ו'שייכות'. וכדברי רש"י על הפסוק (בראשית ב ז) "ויהי האדם לנפש חיה" - אף בהמה וחיה נקרא 'נפש חיה', אך זו של האדם חיה שבכולן, שנתווסף בה דעה ודיבור". לפי הבנה זו המדבר לשון הרע על חברו פוגע בו ובעצמו, בעצם תכונתו כאדם המחלל את דיבורו בדברו דיבורים שליליים המביאים את השקפת עולמו החסרה אליה הוא שייך. לשון הרע הוא בעצם ביטוי למה שהאדם באמת חושב על חברו, מעבר למסכות ולתחפושות המצויות.
הרב קוק (עין איה שבת א' פ"ב רנב) העמיק זאת יותר וזו לשונו "יסוד הדבר - מפני מה פועלת כל כך לשון הרע את פעולתה, ובמה כוח הדיבור יפה כל כך לפעול על הלבבות להזיק אל מה שהיא מכוונת להזיק, ואת כל אשר תפגע - הוא מפני שכוח הדיבור הוא כוח נפשי עצום יוצא מהתמצית של כל האדם הפנימי...".
אם כן, לפי הסבר זה, הדיבור אינו רק תוצאה של השקפת עולמו השכלית של האדם, אלא תמצית עצמיותו, ה'תוך' היותר מהותי שלו, וזו סיבת הפגיעה הקשה שבלשון הרע, כי היא ביטוי של האני היותר פנימי של האדם ביחס לזולתו, ובהופעתה הרעה משחיתה לשון הרע כל חלקה טובה.
כך גם כתב הרב קוק במקום אחר, (שם רמז ) "אם האדם מצייר לעצמו יפה, כמה גדולה היא פעולת הלשון, וכמה עצמוּ הריסותיה בצאתה אל הפועל, עז יתעוררו כוחותיו לשוב מני אוון ולא ישלח לשונו לדבר דברי רע. אמנם יפול האדם פעמים רבות בפח הכשלון מפני הציור של קלות הדיבור, שלא יוכל לצייר בנפשו איך פעולה שהיא כל כך קלה, ואינה צריכה לאומץ והתאזרות מצד האדם, תחולל כל כך נפלאות משחיתות". על כן על האדם מוטלת החובה לשמור על פיו, לתת לו את ערכו המגיע לו, וכהמשך לשונו שם: "ראוי לכל לב נבון להרגיש יפה, ציור הכבוד הראוי להינתן להדיבור כדי לתמוך בו את החפץ המוסרי הנעלה של נצירת לשונו מרע". ומאידך, לדבר דיבור חיובי ובונה, דיבור המגלה את הטוב האלקי המהותי הנמצא בכל אדם, בפרגון, במילה טובה או סתם בדיבור חיובי מכל סוג שהוא, דיבור הבונה את האדם ואת העולם כולו.



תגיות: לשון הרע | כח הדיבור



מאמרים נוספים מעלון פרשת מצורע התשע"ד:
חג הדיוק - אסתי רמתי
בונה עולמות ומחריבן - הרב דב ביגון
כמה מעלות טובות יש בצבא - הרב שלמה אבינר
מהי חירוּת? (א) - הרב אלישע אבינר
לדעת שלא לדעת - נתן קוטלר
לשון הרע מודרנית - הרב חגי לונדין
לשון הקודש - הרב דוד לנדאו
בואו, נעשה סדר... (א) - הרב משה פרץ
מן המצור(ע) למרחב - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
איך מבערים חמץ ? - הרב יוני לביא
קושיות - הרב ליאור אנגלמן

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: