כלל זה צריך להיות לימוד בל ישכח: כי לחיים צריך להיות תכלית ואם בכל עסק עושים ‘מאזן’ ורואים סך הכל- כל שכן לחיים עצמם. ובכל שנה” כל שבוע” כל יום וכל שעה- המאזן שלה ” ואשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך” (מתוך צוואתו)
הרב יחיאל מיכל טוקצ’ינסקי נולד בשנת ה’תרל”ב בעיירה לאחוביץ שבליטא. בילדותו נפטר אביו ובשנת ה’תרמ”ב בהיותו בן 8 עלה הילד יחיאל מיכל לארץ ישראל יחד עם קבוצת עולים.הוא גדל בירושלים אצל סבו” ר’ משה פיזיצר” ולמד בישיבת ‘עץ חיים’. בן 18 נשא לאשה את נכדתו של רבה של ירושלים” ר’ שמואל מסלנט” שגם הסמיך אותו לרבנות. בשנת “ה’תר”ס” כאשר נפטר חותנו הרה”ג בנימין בינוש זצ”ל” נקרא ר’ יחיאל מיכל לעמוד בראש ישיבת “עץ חיים”. בתפקיד זה שימש יותר מעשרים שנה. ר’ יחיאל מיכל ניחן בכישרון כתיבה” והוציא לאור חיבורים הלכתיים רבים בנושאים מגוונים. בהם “גשר החיים”-ספר יסוד בהלכות ומנהגי אבלות. “השמיטה”-בעניין הלכות שמיטה והיתר המכירה” “ספר ארץ ישראל”-על מצוות התלויות בארץ” “עיר הקודש והמקדש”- על הלכות מקדש” ירושלים ועוד. לפרסום הגדול ביותר זכה “לוח ארץ ישראל”-לוח שנה שכלל את מנהגי הימים השונים ובפרט מנהגי ירושלים בקהילת הפרושים תלמידי הגר”א. לוח זה נפוץ בכל קהילות ישראל עד היום. מתוך גדלותו העצומה בתורה ויראת שמיים” היה קשור ר’ יחיאל מיכל טוקצ’ינסקי בכל נפשו לארץ ישראל ולירושלים עיר הקודש. מיום שדרכה כף רגלו בארץ ישראל” נמנע מלצאת את גבולות הארץ. פעם” כאשר ביקרוהו משלחת רבנים בדירתו הצנועה בשכונת עץ החיים שבירושלים” ניתק לפתע גוש עפר ונפל מהתקרה. לתמיהת מבקריו מדוע הוא מתגורר בתנאים כה רעועים” ענה ר’ יחיאל מיכל: “על עפר זה דרכו אבותינו הקדושים” נביאנו” חוזינו” התנאים והאמוראים! כמה הליכות שלקדושה ספג עפר זה” הרי הוא קדוש וטהור!” בהקדמתו ל”ספר ארץ ישראל”” שיצא לאור לאחר פטירתו בשנת ה’תשט”ו” מביע ר’ יחיאל מיכל את שמחתו העצומה על קיבוץ הגלויות ופריחת ארצנו: “כיום” עם תקומת מדינת ישראל” שערי הארץ נפתחו לפני פזורי עם ישראל” ולא רחוק הזמן שארץ ישראל תהיה בעזרת ה’ שוב הבית והמטרופולין של האומה”. ב”ספר השמיטה”” מתאר ר’ יחיאל מיכל את תהליך הגאולה: “משני גלויות סבלנו: גלות ישראל וגלות השכינה. גלות השכינה שקדמה היא שגרמה לגלות ישראל” וכן תהיה השיבה- באותן הדרכים ובאותם השלבים. מי שגלה לאחרונה ייגאל ראשונה: תחילה-קיבוץ נדחי ישראל” ואחריו-החזרת שכינה לארץ ולירושלים”. ובהמשך: “אנו עומדים כעת בשלב הראשון” בתחילת בקיעת האור אחרי חשכת הלילה” באותו המראה שהראה ר’ חייא לרבי שמעון בר חלפתא בעלות השחר ואמר לו: כך היא גאולתן של ישראל קמעא קמעא”. בעניין היוזמה לחידוש הסנהדרין” כתב:” במשך היובל האחרון נשמעו הדים קלים” זמניים על יסוד סנהדרין. אולם מאז נכנסנו לתקופה החדשה והמפתיעה שלא היה כמוה-תקומת מדינת ישראל והתחלת קיבוץ גלויות” החלה לנסר שאלה זו בשמי ארץ ישראל ביתר שאת”. בערוב ימיו” חרף מחלתו והייסורים הקשים שהיו מנת חלקו ” שמר יחיאל מיכל טוקצ’ינסקי על דביקות בלימוד תורה מתוך צלילות דעת. מיטתו הייתה עמוסה ספרים והוא ניצל כל אפשרות ללימוד תורה ולכתיבת חידושי תורה. כאשר הרופאים הציעו לו זריקה של חומרים משככי כאב” השיב בשלילה והסביר שהוא מוכן לסבול כאבים ובלבד שיזכה לצאת מהעולם הזה מתוך דעה צלולה ומתוך התבוננות ומחשבה. לאחר שסיים להגות את כתב היד לספרו האחרון” “ספר ארץ ישראל”” מסר אותו בשמחה למוציא לאור ואמר בסיפוק “גמרתי!”. כפי שהוא כתב בספרו “גשר החיים”” אודות המעבר בין חיי שעה לחיי עולם” זכה ר’ יחיאל מיכל להיפטר מן העולם בנחת ובמיתת נשיקה” בדיוק כשם שנהג לומר בשם הזוהר הקדוש: “מהו המוות? פושטים בגד ולובשים בגד אחר!”
בליל ח’ בניסן” ה’תשט”ו” לאחר שנפרד במתינות מכל משפחתו” ולאחר שאמר בעצמו ווידוי ופסוקים המתאימים לשעת הפטירה” השיב את נשמתו ליוצרה.
הגאון ר’ יחיאל מיכל טוקצ’ינסקי זכותו תגן עלינו” אמן!
