ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


קשה אבל אפשרי

הרב ערן טמיר


הפסוק הפותח את דיני עריות המופיעים בסוף פרשתנו הוא (ויקרא ח ג): "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקתיהם לא תלכו". וצריך להבין מדוע 'נבחרו' דווקא שני מקומות אלו - ארץ מצרים וארץ כנען כ'הקדמה' לכל איסורי העריות החמורים כל כך?
רש"י (במקום) ביאר: "מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות ואותו מקום שישבו בו ישראל... ואותן עממין שכבשו ישראל, מקולקלים מכולם". זאת, על מנת ללמדנו את גודל סגולתנו האלקית ויכולתנו הרוחנית, לתקן קלקול נורא זה על אף כל ההשפעות והרשמים שספגנו בארץ מצרים שבה השתעבדנו, ובארץ כנען אליה הגענו - תיקון קדושת העריות.
הנצי"ב (במקום) העמיק זאת יותר, בדייקו מדוע לגבי ארץ מצרים נאמר רק: כמעשיהם "לא תעשו", ואילו לגבי ארץ כנען נאמר כמעשיהם "לא תעשו" וגם "בחוקותיהם לא תלכו". וכך כתב: "הקדים אזהרות אלו לפרשת עריות באשר אדם עושה עבירה זו בשני אופנים א. מראש פרעות התאווה, פורץ גדר חוקי התורה וחוקי הדעת של האדם גם כן, אבל זה האופן לא נקרא הליכה (המסמלת שיטה קבועה ואידיאולוגיה מעוגנת בחוק) אלא נקרא מעשה משום שאינו בא אלא במקרה... (וזה) כמעשה ארץ מצרים שראיתם שרגילים לפרוץ באותם כל חוקי ודעת אנושי, אתם לא תעשו כן, ותגדרו בפני התאוה הבא במקרה. ב. מחוקי המדינה שכך הנהיגו - להתהלך באופנים הללו, והעובר על חוקי התורה אינו מצד התאווה, אלא כך המנהג שחקקו מדעת גדוליהם שראוי לנהוג כך, להיות אח נושא אחותו וכד'... (ועל כן) לא תלכו, מלשון הליכות עולם לו (כדרך וכשיטה החקוקה בחוק). ובארץ כנען היה גם מעשה תאווה וגם חוקים רעים"...
אם כן, לפי פירושו ישנה כאן אזהרה כפולה להתמודד נכונה עם שתי הסיבות המרכזיות המביאות לפריצות ולתאווה א. להתגבר על התאוה החושית המתפרצת על ידי שלטון השכל והתורה בחייו של אדם על כל רגשותיו וחושיו. ב. וקל וחומר מכך, לא לבסס השקפת עולם תאוותנית ופרוצה על ידי חוקים שלטוניים, המגבים ונותנים אישור מוסרי חוקי כביכול למה שאין הדעת סובלת...
אור החיים הקדוש (במקום) אף הוסיף לכך את המתכון ההכרחי והבלעדי להישמר מקלקולים אלו של חוסר צניעות, וכתב שהיכולת המעשית להתמודד עם נושא כה טעון חשוב ומסובך זה חייבת להתגלות בתשומת לב ובשמירה כפולה - 'החושב' ו'הרואה' - שמירת המחשבות ושמירת העיניים, וכך כתב "הנה ידוע הוא כי כל המצוות אשר צוה ה' לעם קדושו הם מצוות שיכול האדם לעמוד בהן ויטה עצמו אל הרצון לעשותם, זולת מצות פרישת העריות, הוא דבר שנפשו של אדם מחמדתן ואונסתן עליהן לעשותן, זולת בהתעצמות הרחקת שני דברים מהאדם והן א. מרחק הרגש ראות העין. ב. ומרחיק בחינת החושב. ואם שני אלו לא יעשה, אין אדם שליט ברוח זה לכלותם ממנו, כי כל שלא תהיה לו הרחקת הרגש הראות בדבר, הגם שירחיק בחינת החושב לא ישלוט בעצמו לכלות ממנו הכרח החשק... (וכן להפך) גם אם ישולל מבחינת הראות, אם לא ירחיק עצמו בחינת החושב, מחשבותיו יחייבו לבקש ולהתלהט אחר המעשה..."
ומה נפלאים סיום דבריו שם "לכן הקדים ה' ואמר אתם בני ישראל לצד היותו ה' אלקים והוא השגת אלקות, בכוח האלוק ינוצח הכח הטבעי גשמי, כי הצורה תשלוט בחומר כשיסכים איש ישראל להידבק בה' אלקיו ישלוט בטבעו, והוא כמאמרם ז"ל שאמרו ה'צדיקים לבם מסור בידם'.. שבחינת הנשמה בה ה' משרה אור שכינתו... ומצד זה יש כוח אדם לנצח..."


תגיות: קדושת הברית | פרשת אחרי מות



מאמרים נוספים מעלון פרשת אחרי מות ופסח התשע"ד:
נגאלנו ונבדלנו - הרב דב ביגון
נסיעה לפולין - הרב שלמה אבינר
מהי חירות? (ב) - הרב אלישע אבינר
בואו, נעשה סדר... (ב) - הרב משה פרץ
שבת הגדול - הרב דוד לנדאו
והגדת לבנך - הדסה גהלי
יש לנו זמן - הרב חגי לונדין
כוס חמישי והכרזת עצמאותנו - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
התייצבו וראו את ישועת ה' - הרב עזריאל אריאל
שיודע לשאול - הרב יוני לביא

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: