לַמִּלְחָמָה !
כֵּיוָן שֶׁמֶּלֶךְ עַמּוֹן אֵינוֹ מַקְשִׁיב לִדְבָרַי הַהֶגְיוֹנִיִּים וְהַמְּנֻמָּקִים” אֶלָּא הוּא מִתְיַצֵּב מוּלִי לַמִּלְחָמָה” נוֹתֶרֶת לִי אֶפְשָׁרוּת אַחַת וִיחִידָה : מִלְחָמָה![1]. זוֹ הַשָּׂפָה הַיְּחִידָה שֶׁהוּא מַכִּיר! הֶחְלַטְתִּי !
אֲנִי חָשׁ בְּתוֹכִי רוּחַ עֶלְיוֹנָה” רוּחַ ד'” שֶׁאוֹמֶרֶת לִי “חֲזַק וְאֱמָץ. אַתָּה צוֹדֵק. יִישַר כּוֹחֲךָ. אַתָּה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה גָּדוֹל” אַתָּה יוֹצֵא לְהַצִּיל אֶת עַמְּךָ. אֲנִי ד’ אֶעֱזֹר לְךָ. אֶתֵּן לְךָ חָכְמָה לְהִלָּחֵם” אֶתֵּן לְךָ גְּבוּרָה לְהִלָּחֵם”[2].
אֲנִי אָדָם קָטָן וּמוּטָל עָלַי תַּפְקִיד גָּדוֹל” שֶׁאֲנִי חַיָּב לְמַלֵּא. אִילוּ הָיָה כָּאן שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא” זֶה מַה שֶּׁהוּא הָיָה עוֹשֶׂה [3].
מַהֵר עָבַרְתִּי מִמִּצְפֵּה גִּלְעָד לִבְנֵי עַמּוֹן[1] וְיָצָאתִי לַמִּלְחָמָה נֶגֶד בְּנֵי עַמּוֹן” וד’ נָתַן אוֹתָם בְּיָדַי. הִכֵּיתִי אוֹתָם מַכָּה נִצַּחַת מֵעֲרוֹעֵר עַד מִינִת” ונִצַּחְתִּי אוֹתָם בְּעֶשְׂרִים עָרִים. בָּרוּךְ ד'” הַמַּכָּה הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד וְהֵם נִכְנְעוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל[4[.
הִנֵּה” כַּאֲשֶׁר יֵשׁ אֹמֶץ וּגְבוּרָה” מוֹפִיעָה עֶזְרָה גְּדוֹלָה מִן הַשָּׁמַים.
מקורות:
1. שופטים יא כח-כט.
2. תוס’ בבא מציעא קו א. רמב”ם מורה נבוכים ג לו. אורות” ארץ ישראל א. לנתיבות ישראל א קפג.
3. יפתח בדורו כשמואל בדורו. ראש השנה כה ב.
4. שופטים יא לב-לג.