התמודדות

מי לא רוצה להגיע? להגיע להישגים” להגיע לאושר” להגיע להצלחה” להגיע ל… משהו. ההגעה ליעד היא לכאורה המטרה בכל מסלול. גם ברמה הציבורית מדובר תמיד על יעד סופי אליו צריך לחתור: שלום” בניית בית מקדש” ביאת המשיח וכן הלאה.
יחד עם זאת” אם נבחן מקרוב את חיינו” נראה שלמעשה אין תחום שבו ניתן לומר בלב שלם: ‘הגענו’! כל הישג הוא פתח לאתגר חדש” כל יעד שנכבש מגלה רק עוד כמה ארוכה הדרך: סיום הלימודים הוא שער הכניסה לבגרות” סוף השירות הצבאי הוא תחילת החיים האזרחיים” חתונה היא תחילת חיי המשפחה” משיח בן דוד הינו הפתח לעידן חדש ואפילו המוות” כידוע” אינו סוף פסוק. שמו של יעקב הוא ‘ישראל’ – ‘שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל’; מעבר לשמחה על הניצחונות חייבת גם להיות התמודדות מתמדת עם אתגרים חדשים. ישנו כוח בעולם שתפקידו לתבוע את הקומה הבאה” לא להשלים עם החולשות אלא להיות תמיד בתנועה. להתקדם הלאה.
המלחמה הנוכחית בעזה מחדדת את הנקודה הזו. הנחת המוצא הפשוטה – שגם אם חלקנו מנסים להדחיק אותה לא ניתן להתחמק ממנה – היא ההבנה שהמלחמה הנוכחית בעזה אינה סוף פסוק אלא סיבוב נוסף במאבק בינינו לבין הפלסטינאים; מאבק שעלול להימשך עוד עשרות אם לא מאות בשנים. יש להכיר בעובדה שגם ילדינו ילבשו מדים ומן הסתם גם נכדינו. למי שחי בתודעה רוחנית של רצון לשלמות – הדבר מעורר ייאוש; אולם למי שחי בתודעה של רצון השתלמות” מתחדדת אצלו ההבנה כי האושר והסיפוק אינם תלויים בהגעה אלא בתהליך. אנו מצויים בהתקדמות כל העת: ההתמודדות של סבא שלנו הייתה האם לברוח מהעיירה או למות בתאי הגזים ואילו ההתמודדות שלנו כיום היא האם להסתפק בכיפת ברזל או לצאת למתקפה בעזה. זוהי התקדמות אדירה שיש לשמוח בה. העיקרון המנחה הוא שלַנצח יהיו התמודדויות ואתגרים” רק שמדור לדור הם הופכים לעדינים יותר; מבחירה בין טוב לרע לבחירה בין טוב לטוב יותר. מי שמחפש שלווה בארץ ישראל אינו במקום הנכון. יש לנו עוד דרך ארוכה ויחד עם ההודאה על מה שהושג” אנו תמיד בדרך” תמיד בהתקדמות. חשוב לזכור זאת לקראת מלחמת עזה השנייה” שכנראה עוד תגיע.