המלחמה שנלחם מלך ערד בישראל הסתיימה בנפילת שפחה ישראלית בשבי הכנענים. ככתוב “וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי” (במדבר כא א). כפירוש רש”י – וישב ממנו שבי” אינה אלא שפחה אחת. תגובת עם ישראל לנפילת השבויה בידי האויבים היתה לכאורה חריפה וקשה בלא שום פרופורציה ככתוב “וידר ישראל נדר לד’ ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם”” כפירוש רש”י – ויחרם אתהם בהריגה. דהיינו הרגו את הכנענים שכבשו את עריהם.
מדוע נפילת שפחה אחת בשבי מביאה לתגובה חריפה וקשה כל כך?
אלא שעם ישראל שבאותם ימים היה מאוחד כאיש אחד בלב אחד. ראה בפגיעה בכל יהודי ואפילו בשפחה פגיעה בכל העם כולו. אין זה עניין פרטי. נפילה של יהודי בשבי זה עניין כלל ישראלי. התחושה הבריאה הזאת של כולם בעד אחד” שכל אחד מבני ישראל הוא עצם מעצמנו” ומייצג את כולנו” אפיינה באותה עת את בני ישראל בדרכם לעלות לארץ ולכובשה.
נכון לעכשיו” כשם שבעבר האומה היתה רגישה לנפילת שבוי אחד בידי האויב” וראתה בזה פגיעה לאומית ותגובתה היתה התגייסות כללית כנגד האויב שרצה להשפיל את עם ישראל בלוקחו לו שפחה אחת” גם היום אויבינו מתאמצים לקחת חיילים ואזרחים בשבי” בשביל לפגוע ולהשפיל את כל האומה. עניין השבויים והנעדרים אינו עניין פרטי שנוגע רק למשפחות של השבויים והנעדרים אלא הוא עניין לכלל האומה. הרגישות לפגיעה בכל יהודי ויהודי באשר הוא בארץ ובעולם” היא ביטוי לערבות ההדדית המתגלה בתוכנו. על אחת כמה וכמה ליהודי שנפל בשבי” יש לעשות מאמץ לאומי לפדות אותו משוביו” אם זה גלעד שליט שהשי”ת ישמור עליו וישיב אותו לחיק משפחתו ולעם ישראל” ואם אלו שאר השבויים והנעדרים שאין אנו יודעים מה עלה בגורלם. וכן יונתן פולארד” שיושב בכלא האמריקני למעלה מעשרים שנה על ששירת במסירות ובנאמנות את מדינת ישראל – נתפלל כולנו שתימצא הדרך לפדות ולהציל את כל שבויינו ונעדרינו במהרה בימינו. ומתוך כך יסיר חרפה מעלינו ויתגלה כבוד ד’ עלינו” על אומתנו ומדינתנו.