משה רבינו הוא שליח אלוהי להנחיל את התורה לכל ישראל ולכל הנלווים עמם מן האומות” גרי הצדק האמיתיים” כפי שכותב הרמב”ם: “משה רבינו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל” שנאמר ‘מורשה קהילת יעקב'” ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות”. גרי הצדק האמיתיים במובן נשמתי עמוק הם המשך של גילויי נשמות ישראל במהלך הדורות. הגמרא מתארת ש”ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן”. העמידה על הר סיני היא רוממות עליונה של טהרה” המפסקת את הזוהמה שנשארה אצל הגויים מחטא אדם הראשון. ומה עם גרי הצדק האמיתיים? “גרים מאי?”” מהיכן פסקה זוהמתן? משיבה הגמרא: “אף על גב דאינהו לא הוו” מזלייהו הוו” דכתיב: ‘את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ד’ אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום'”. גופם אמנם לא היה” אבל מזלם היה. המובן של “מזל” בשפה המדעית הקדושה שלנו” הוא ערך האדם העומד מעל הצד הגלוי שלו. למעלה ממה שמתגלה באדם” קיים כח פנימי עליון. שורש נשמתם של גרי הצדק ביסודיותו שייך למעמד הר סיני” והנשמתיות הגדולה הזאת הולכת ומתגלה אחרי שנים ודורות.
היהדות קובעת את הליכות עולמה על פי מסקנותיה של התורה שבעל פה. לפיכך מאמרו של רבי חלבו “קשים גרים לישראל כספחת” ” משמש יסוד בסוגיית התלמוד להלכה הקבועה שם לריבוי הזהירות והבדיקה בסדר הגיור” כדי להבחין אם היא לשם גירות צדק. הגרות השלמה והמוחלטת של גר צדק” היא זו של התחברות והצטרפות גמורה אל האומה הישראלית” בכניסה תחת כנפי השכינה” בקיום תורתה ומצוותיה. אכן הגיור הממשי הרי הוא קשור בסדרי חייה של האומה ובמערכת חוקיה ומשפטיה של התורה ושל האומה. גר צדק בא בהחלטה” מתוך הכרה והרגשה פנימית יתירה ומיוחדת” שהיא מגלה וקובעת לו את הצורך החיוני של ההתנדבות וההתמסרות במה שאינו מחויב מצד אנושיותו הכללית: להידבק בישראל ולהיכלל בעם ישראל ברוח ובפועל. גרות צדק זו רצויה היא מתחילתה כשהיא באה לשם הכוונה הטהורה להידבק בישראל ובתורתו ולהיכלל בהווייתו” ברוממותה ובהתחייבותה” ולא לשם איזו כוונה אחרת .