הגמרא במסכת ברכות (י א) מספרת על המלך חזקיהו שחלה” בא אליו הנביא ישעיהו ואמר לו: “צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה” – “מת אתה – בעולם הזה” ולא תחיה – לעולם הבא”. ובצדק שאל חזקיה: מדוע?! והשיב לו ישעיה: “משום דלא עסקת בפריה ורביה”. על כך אמר חזקיה: “משום שהראו לי ברוח הקודש שיצאו ממני בנים לא הגונים”. אמר לו ישעיה לחזקיה: “בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד” ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא – לעביד”. (בסודותיו של הקב”ה למה לך? – מה שנצטוית היה לך לעשות” והקב”ה יעשה מה שנוח לו). בשלב זה הבין חזקיה שאין בידו לשנות את הגזרה ולכן ניסה למנוע אותה בכך שלא ישא אשה וממילא לא יהיו לו ילדים” גם לא ילדים רעים. הנביא ישעיה גם הוא חשב שגורל האדם אינו הפיך וגזרה שנגזרה אין לשנותה” אך עם זאת אל לו לאדם להיכנס בסודותיו של הקב”ה אלא עליו לעשות מה שנצטווה” והקב”ה יעשה מה שנוח לו. חזקיה מקבל את הערתו של הנביא ישעיה ומציע לישעיה שיתן לו את בתו לאשה בתקווה שזכות הנביא וזכותו יעמדו לו לבנים הגונים. אך ישעיה” לפי השקפתו אומר לו כי כבר נגזרה הגזרה ועל כך משיב לו חזקיהו: “בן אמוץ” כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא – אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים”” אפשר לשנות. ואחר הדברים הללו נתן לו ישעיה את בתו ונולדו להם שני בנים” מנשה ורבשקה. חזקיה עשה ניסיון נוסף לשנות את גורל בניו כפי שנאמרו לו ברוח הקודש” וזאת על ידי לימוד וחינוך כמו שמספרת שם הגמרא: “יום אחד הרכיב אותם על כתפיו להוליכם לבית המדרש” בהיותם על כתפי אביהם אמר אחד לאחיו: ראוי ראשו של אבא לצלות עליו דגים קטנים” ואחד אמר: ראוי ראשו של אבא להקריב עליו קרבן לעבודה זרה. כששמע זאת חזקיהו השליך אותם לקרקע” מנשה חי ורבשקה מת”. במעשהו זה הרים למעשה חזקיה את ידיו והשלים עם גורלם של בניו. נראה לעתים כאילו אין לאדם מה לעשות אלא להשלים עם מצבו שנגזר עליו מן השמים.
אבל הסיפור לא נגמר – הניסיון של חזקיה ללמד את מנשה אמנם לא הצליח” אבל בסופו של דבר גורלו של מנשה היה הפיך והוא חזר בתשובה ותשובתו נתקבלה כמו שמסופר במדרש (ספרי ואתחנן ו ה): “כל תלמוד שלימדו חזקיה למנשה בנו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו אלא ייסורין” ומה היו הייסורין כמו שכתוב (דבה”י ב): “וידבר ה’ אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו. ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחושתיים ויוליכוהו בָּבֶלה. וכהצר לו חילה את פני ה’ אלקיו ויכנע מאד מלפני אלקי אבותיו ויפן אליו וייעתר לו וישיבהו לירושלים למלכותו”. ובירושלמי (סנהדרין פ”י ה”ב) האירוע הזה מתואר ביתר הרחבה: “והכתיב וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה וכי אפשר לבשר ודם למלאות את ירושלם דם נקי פה לפה אלא שהרג את ישעיהו שהיה שקול כמשה דכתיב ביה פה אל פה אדבר בו כתיב וידבר יי’ אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך וילכדו את מנשה בחחים מהו בחחים בכירו מניקיא אמר רבי לוי מולא של נחושת עשו לו ונתנו אותו בתוכה והיו מסיקין תחתיו כיון שראה שצרתו צרה לא הניח עבודה זרה בעולם שלא הזכירה כיון שלא הועיל לו כלום אמר: זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת: “בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד יי’ אלהיך ושמעת בקולו כי אל רחום יי’ אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם”” הרי אני קורא אותו” אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפיא שוין. והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב”ה” והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב”ה: ריבונו של עולם” אדם שעבד עבודה זרה והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה?! אמר להן: אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה. מה עשה לו הקב”ה? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו. הדא הוא דכתיב: “ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיביהו ירושלם למלכותו”.
מתוך הסיפור הזה אנו לומדים שאין לך דבר העומד בפני התשובה. כמו שכתב הרמב”ם (הל’ תשובה פ”ג ה’ יד): “במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה”ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה” אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב” יש לו חלק לעולם הבא שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה’ ורפאתיו” כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים” אע”פ שעדיין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה”.
