ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בלק
פרשה נוכחית: פנחס
פרשה הבאה: מטות, מסעי
 


אחי

הרב אייל ורד


בודד ורדוף עושה יעקב את דרכו מארץ ישראל ומבית אביו ואמו אל עבר הלא נודע - בחרן. אדם בודד הוא יצור חשדני מטבעו, פגיע, מנסה להתגונן. אך יעקב, רוח אחרת עמו. יעקב מביא אתו לכל מקום את בשורת האחווה.

האחווה היא ממד בסיסי שהופר מיד עם תחילת ימי האנושות. וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי: וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה:.
חמש פעמים מוזכרת המילה אח בפסוקים אלו, כמו לזעוק את זעקת האחווה שהופרה, שמקורה במעיין יצירה משותף, בהורים, קשר שהיה אמור לייצר דווקא עין טובה ועזרה וחמלה, הופר ונרצח כבר בראשיתו.

מי יתקן את האחווה? - דווקא יעקב. יעקב הוא אח. עוד מבטן אמו הוא אח של עשיו, לא הייתה לו שניה אחת בעולמו ללא אח. האחווה מנחה את יעקב. לכל מקום שהוא מגיע, באה אתו רוח של אמון ואמפטיה, וראיית המשותף ולא המפריד. גם כשהוא עצמו נמצא במצב לא פשוט.

יעקב מגיע לחרן - וכבר מן השם אנו יודעים שזהו מקום מלא חשדות וכעס, חרונו של עולם, אנשים חושדים זה בזה, לא מאמינים זה לזה, לבן הארמי לא היה יוצא דופן בתבנית נוף מולדתו, הוא היה חלק משיטה שלמה.
מגיע יעקב ורואה את הרועים ממתינים מול האבן שעל פי הבאר. והאבן כבדה על פי הבאר. מדוע? מה ההגיון לעכב את כולם עד שיאספו כל הרועים ויגללו את האבן יחד? התשובה פשוטה. הרועים חשדנים ואינם סומכים איש על רעהו, שהראשון יותיר מים לזה שבא אחריו. וכך נקבע שהאבן תיפתח רק בנוכחות הרועים כולם.
יעקב רואה ותמה. הוא חדש כאן אך אין זה מונע ממנו לפנות אל הרועים ולעורר בהם את נקודת האחווה שנעלמה מהם 'וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם?' אַחַי הוא קורא להם. האם אין בכם נקודת אחווה של אמון בסיסי, עד כדי חשדכם שגם לעצמכם אתם מזיקים? והתשובה הנחרצת - 'וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ'. כאן זה מקום החרון והכעס, כאן אין אמון.
יעקב מתחיל ללמד אותם שאפשר גם אחרת. שיש בעולם מערכות יחסים שהאחווה והעין הטובה במרכזם. שיש בעולם אנשים כאלו, מבני ביתו של אברהם שהם בעלי עין טובה על הבריות, ומאמינים בהם, בטוב שבהם, ורוצים אף להעצים אותו.

האחווה נותנת כוח. הידיעה שהאדם אינו יצור בודד אלא יש סביבו קרובי משפחה - אחים - שיעמדו לצדו תמיד, נוסכת כוח. כאשר יעקב רואה את צאן לבן אחי אמו, מה שהוא רואה נגד עיניו זה את האחווה באה. 'וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּו': שלש פעמים מוזכר כאן היחס אחי אמו, כלפי הצאן, כלפי רחל ושוב כלפי הצאן. יעקב רואה את האחווה.
יעקב מתמלא בכוח מכוחה של האחווה הבאה לקראתו וגולל את האבן על פי הבאר, ויחד אתה גם את מסך החשדנות והניכור, 'וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךּ'ְ: יעקב מנשק לרחל ולא את רחל. הוא מנשק לכל מה שרחל מבטאת, לכל עולם האחווה המוסתר בחרן, והבכי, שעד עתה לא מצא לו מקום למרות כל התלאות שעבר יעקב, כאן הזמן שהוא פורץ. מפגש עם נקודת האמת הפנימית הזו אצל יעקב, נקודת האחווה. מובן שכאשר יציג יעקב את עצמו לרחל, הוא יתאר את עצמו קודם כל במונח אח, ורק אחר כך בן - 'וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ:'.

יעקב מלא באחווה גם במקום מסובך כמו חרן. ההשפעה מחלחלת. וכך, אף שבדרך כלל אין ללבן בעיה לנצל חלשים ממנו, לגזול או לרמות, באה לה ההצעה המפתיעה - וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ: - לבן מציע משכורת? מה קרה כאן? האחווה משפיעה גם עליו, והנה הוא קורא ליעקב חזרה אחי, וכבר מרגיש קצת לא נעים עם הניצול הזה שהוא מנצל את יעקב.

יעקב קרוב אל האחווה. אין הוא מתנשא מעל איש. גם לא מעל בניו. כל עוד הטף רכים יעקב מגדל אותם במסירות ובאהבה, אך משגדלו הילדים, הוא מתחיל לכנותם אחים, 'וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים...' ומלמד אותנו רש"י 'לאחיו - הם בניו שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה'. היכולת לתת אמון במי שעד לא מזמן גידלת, והיה תלוי בך לחלוטין, והנה כעת גדל ובגר - האם היא משנה את יחס האב בהתאם, מאבהות לאחווה? יעקב עושה את ההיפוך הזה בקלות. בניו הם לו כאחים שותפים לו, הם חלק ממנו. מכאן למדו חכמים את הכלל החינוכי שתקף עד ימינו אלה - 'בנו של אדם - כיוון שהגיע לכתפיו נעשה לו כאחיו'.

בדרך חזרה עוד יאלץ יעקב להתמודד עם סוגיה אחוותית כואבת, בדמות אחיו שלוֹ המבקש להורגו. יעקב יירא וגם יחוש בצרה, ומהמקום הזה יפנה בתפילה - 'הצילני נא מיד אחי מיד עשיו'- יעקב מתפלל על נקודת האחווה שתתעורר מחדש, הוא מעורר גם בתוכו את רגשי האחווה כלפי עשיו אחיו ובכך ממיס שלב אחרי שלב את השנאה והרצון להרוג, לפחות לפי שעה, והעין החודרת פנימה, זו עינו של רבי שמעון, יודעת להבחין בכוחה של האחווה, שלפחות לרגע אחד, הצליחה להבקיע חומות של שנאה ורצח 'אר"ש בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו'.

יעקב איש האחווה, מלא אמון, ואף על פי שנתקל בכוחות אכזריים וקשים, מלאי שנאה וחרון, לא איבד את תומתו ואת יושרו, וגם לא את האמונה בכוחה של האחווה, ובניו אחריו, ישראל, הרי הם גוי צדיק שומר אמונים לבורא, אך גם לנבראים - ממשיכים להאמין בהם , עד שנקודת הטוב הגנוזה תשוב תעלה.


תגיות: פרשת ויצא | יעקב אבינו



מאמרים נוספים מעלון פרשת ויצא התשע"ה:
כבד את אביך ואת אמך - הרב שלמה אבינר
תאמין שאתה יכול לחנך (א) - הרב אלישע אבינר
יתרונות האשה - הרב דוד לנדאו
שֵמות - הרבנית טל רחמני

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: