העניין האלוהי שבאישה בולט בצורה נפלאה בחכמת הבלשנות של הלשון העברית. דווקא דברים מופשטים אבסטרקטיים מובעים בלשון נקבה” כגון: חדשות” נפלאות” קטנות” גדולות ונצורות. גם המדע הבחין בעובדה מעניינת זו אך לא מצא לה הסבר” ולא נתן לבו למהותה הנפלאה. יש כאן עמקות נפלאה. האמיתות הפנימיות הבלתי מוגבלות” השטות למרחבי אין קץ אלוהיים” החובקות כל העולמים כולם בכנפיהן – הבעתן הרוחנית המופשטת בלשון הקודש היא דווקא בלשון נקבה. הרעיונות מלאי טל חיים אלוהי” בלשון נקבה נאמרו.
האישה סנטימנטלית יותר מהאיש. בנפשה בולט יותר ההדגש הרגשי והפיוטי. לכן היא מלאה רוך ועדינות כלפי סביבתה ובעיקר כלפי ילדיה. זהו גם המובן האמיתי של דברי חז”ל: “נשים דעתן קלה עליהן”. לא במובן של שטחיות נפשית. אין כאן זלזול או שלילה אלא הבחנת עובדה מציאותית. אדרבה” חכמינו אמרו “שנתן הקדוש ברוך הוא בינה יתירה באישה יותר מבאיש”. הבינה היא מעל השכל הפשוט. לכן” יש רגישות ורכות נפשית שצמודות לשכלה של האישה. אם הבית” המחנכת” בונה בבינתה את שלמות הבית. משום עמלה זה אין לה זמן” ופטורה היא ממצוות עשה שהזמן גרמא.
“כל כבודה בת מלך פנימה”. נפשה של האישה פנימית יותר” אישית יותר” לפיכך כבודה גם הוא מתגלה במלואו בתוך ביתה” ההיכל האוצֵר את הפְּנים” שבו מופיעה שלמות האדם. “חכמות נשים בנתה ביתה” . ביתה הוא הבניין של בינתה היתירה. מתוך הבניין הפנימי הזה” זורח אורה החוצה ומאיר גם את מעשי האיש .