ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בהעלותך
פרשה נוכחית: שלח לך
פרשה הבאה: קרח
 


"רעהו" - על חברות אמת

הרב אייל ורד

עשה לך רב וקנה לך חבר לימדו אותנו חכמים. לאיזה חבר הם מכוונים? ומדוע בלשון יחיד ולא ברבים, וקנה לך חברים? ובכלל מה ומי נקרא חבר, ואיך אדע מיהו חבר אמת שלי, ומיהו חבר זמני, שכעבור זמן הוא ימשיך לדרכו ואני אמשיך לדרכי?
הפעם הראשונה בתורה שבה מתוארים מערכות יחסי חברות בין שני בני אדם היא בפרשת וישב, בה יהודה עוזב את אחיו והולך להיות עם חבר, ששמו חירה העדולמי.

והנה, עד מהרה העניינים מסתבכים, ויהודה נמצא במבוכה גדולה, שהרי נטה הצידה מדרכו ונזקק לקדשה, והתחייב לה על תשלום מסוים. ועינינו הרואות שאת כל המשא ומתן ואת השליחות לאותה קדשה, עושה יהודה באמצעות חברו, חירה.

נמצא אם כן שהתורה מגדירה מיהו חבר טוב. חבר טוב הוא מי שאני מסוגל לשתף בחולשות שלי, במקומות שבהם נכשלתי, מבלי לחשוש פן ישפוט אותי, או שינתק את קשריו אתי.
רוב החברים שלנו הם כאלו שאנו שמחים לשתפם בהצלחות שלנו, במקומות שאנו חזקים או טובים. אך לאיזה חבר נהיה מסוגלים לספר את הכשלונות שלנו, לשתף בקשיים שלנו? כמה הדבר קשה, ואולי בגלל סיבה זו אמרו חז"ל בלשון יחיד דווקא, וקנה לך חבר. כי חבר כזה שאפשר לספר לו גם את החולשות, יש אחד או שניים בחיים.

ליהודה יש חבר. והוא מסור לו בכל נפשו. הוא נאמן, הוא לא שופט ולא מטיף מוסר. הוא עוזר במה שהוא יכול, ונותן ביהודה אמון גמור. אמון שאולי גם הוא הצטרף ותרם, ולו במעט, כוח ליהודה להודות קבל עם במעשה שעל פניו היסב לו בושה גדולה...
על כל פנים, למדנו לפי דרכנו שהפעם הראשונה בה מתוארים יחסי חברות בתורה היא בחברות מן הסוג הזה, חברות שמחזיקה מעמד גם במקומות של נפילה וכשלון, וכמה נחת ומנוחה יש בידיעה שיש איזה אדם בעולם שאני מסוגל לשתף בזמני קושי ומצוקה, והוא לא ישפוט ולא יטיף אלא פשוט יהיה לצידי.

והערה נוספת - לא לחינם מערכת היחסים הזאת מתרחשת בזמן שיהודה אלמן. מפני שבאופן בסיסי מערכת היחסים כזאת אמורה להתקיים קודם כל בין איש לאשתו. "הלא היא חברתך ואשת בריתך", ובני זוג ודאי צריכים לדעת לשתף זה את זה במקומות שבהם קשה להם, שהם נפלו. וגם כאן נדרשת נאמנות, שלא לעשות חס וחלילה שימוש לרעה, ולהשתמש בזה אחר כך כנגד בן הזוג. אין לך הפרת נאמנות גדולה מזו. אך כשבן הזוג נתפס כאדם נאמן, שאפשר לשתפו בכל, גם בנקודות החלשות, זהו עוגן משמעותי ומעצים בחיים. יש אדם אחד שאפשר לספר לו הכל, לשתף בלי לחשוש, ולדעת שתמיד יהיה שם, מקבל ומסייע, לעיתים בשתיקה ולעיתים בדיבור, אך לא בשיפוט אלא בעין טובה, ולימוד זכות של חבר אמיתי.

אמנם, למדנו מיהודה שגם במערכת שאינה של נישואין ניתן ליצור קרבה כזו. גם בין רווקים הדבר ייתכן, אם רוצים, אם מבינים את החשיבות, אם יודעים מהו ערכו של חבר נאמן ואמיתי, חבר שעולה אתך למעלה, אך גם מוכן להיות אתך למטה.


' הרבי רבי בונם זי"ע אמר, כל אדם צריך להיות לו חבר ואוהב נאמן, שיהיה ביכולתו לספר לו את כל נקודת לבבו, אפילו בגנות מעשיו. כמו שהיה ליהודה - חירה רעהו. והיה משלח על ידו את גדי העזים לידי תמר. ומזה יש ללמוד מה הוא ידיד נאמן. כי יהודה סיפר לו את העבירה הגדולה שעשה, וגם אחרי שסיפר לו, נשאר חירה ליהודה, ידיד נאמן. ולא ירד ערכו בעיניו אפילו בכי הוא זה. [שמחת יהונתן וישב, אות ה']:


תגיות: רעות



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישב התשע"ה:
נס על טבעי ונס טבעי - הרב דב ביגון
את אחי אנוכי מבקש - הרב אלישע וישליצקי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: