מעגלים של קדושה

אנו מצויים בימים הללו בתקופה המכונה בתורת הסוד בשם ‘שובבי”ם’ על שם ראשי התיבות של פרשיות השבוע הנקראות בשבועות הללו: שמות” וארא” בא” בשלח” יתרו” משפטים. הימים הללו נחשבים לתקופה מיוחדת לתיקון עוונות וחזרה בתשובה. אני לא בקי בתורת הנסתר” כך שלא אוכל לכתוב מהי הסיבה שדווקא הימים הללו התייחדו לעבודת המידות יותר מכל ימות השנה; אבל אוכל לספר סיפור שאירע לי לפני כשנה” שאולי יכניס אותנו קצת לאווירה של ימי השובבי”ם; ויותר מזה – אולי יתאר מה באמת קורה בחלקים לא-קטנים בחברה הישראלית כיום” הרחק-הרחק מטווח הרדאר התקשורתי.
בתקופה זו אשתקד הוזמנתי להעביר שיעור בישוב ‘מעגלים’ (שליד נתיבות) במסגרת ‘יום שכולו תורה’. כשהגעתי לשיעור” ראיתי את הלומדים” בערך כמאה איש” עומדים בחוץ בהפסקה שבין השיעורים ושותים קפה. עד כאן תמונה שגרתית; אבל דבר אחד היה לי מוזר: שררה שם דממה משונה והעומדים שם רק בירכו אותי לשלום במנוד ראש. תוך כדי הליכה ביניהם כבר התחילו לרוץ אצלי סרטים בראש שאולי פגעתי במישהו מהישוב והוחלט לעשות עלי חרם או משהו כזה; אבל מהון להון התחלתי את השיעור (הייתה לי ברירה?). תוך כדי השיעור נפל לי האסימון: האנשים שם היו (כמעט) כולם בתענית דיבור. מסתבר שבמסגרת ימי השובבי”ם פעם בשנה” החליטו אנשי הישוב” בהנהגת רבם הצדיק הרב משה אלקבץ” לקבל על עצמם תענית דיבור משולבת ב’יום שכולו תורה’. מי שמכיר אותי יודע שכחלק מובנה ממוצאי העדתי הבעייתי (שוודי עם נגיעות פולניות) רגשנות אינה הצד החזק שלי” אבל אני מודה שהפעם התרגשתי; ישוב שלם שמקבל על עצמו תענית דיבור? דבר כזה עוד לא ראיתי. למרות שכבר סיפרתי וכתבתי את הסיפור הזה בבמות שונות” אני חושב שדווקא בימי הבחירות הללו” שחילוקי הדעות מטבע הדברים הולכים ומתחדדים” צריך לפעמים להתנתק מהרעש התקשורתי המתלהם והקופצני” ולהקשיב לרחש העדין שמתחולל בציבור הרחב מתחת לפני השטח; רחש נפלא של יראת שמים טהורה. יש תקווה.
(אגב” באותו יום שוגר טיל גראד מעזה ונפל 50 מטר לפני שער הישוב. לא היו נפגעים ולא נגרם נזק; סתם לידע כללי).