‘מימוש עצמי’ מתוך אמונה? (ב’):

חשיבות פיתוח הכשרונות
נתן קוטלר
ראינו בשבוע שעבר שכאשר המניע ל’מימוש עצמי’ הוא מתוך שייכות וחיבור לכלל” אין סתירה בין הדאגה לפרט לדאגה לכלל. כי הצלחת הכלל היא הצלחת הפרט והצלחת הפרט היא הצלחת הכלל. הפעם נברר – מהו הערך בפיתוח הכישרונות?
לנתב את הכוחות לאפיקים חיוביים
הרב קוק כותב בסוף ספר ‘מוסר אביך’ שצריך לנתב לטובה כל כוח שפועל בעולם” כי אחרת כוח זה עלול לפרוץ החוצה בדרך שלילית. “לכן יש ללמוד” שכל מי שיש בו איזה כוח מיוחד צריך להוציאו לשלמותו כפי האפשר לו… לפיכך חייב האדם לחפש בעצמו איזה כוחות מיוחדים מוטבעים בו… כי הכוחות מעשה ה’ המה והם חזקים מאד ולא יתנו להסיג גבולם” ולא טוב יהיה כשיבואו לפעל בלא מנהיג כספינה בלא קברניטה” (‘מוסר אביך’ עמ’ מט-נ).
הצורך ל’מימוש עצמי’ הוא צורך רב-עוצמה באדם ולכן אין להתעלם ממנו” אלא צריך לדעת להוציאו מן הכוח אל הפועל כראוי ובדרך הנכונה. הרב קוק מדגיש בהמשך דבריו שיש לפתח את הכשרונות “בעצת התורה בהבנת השכל”.
מילוי תפקיד בעולם
ה’שפת אמת’ כותב על המילים במשנה “אם אין אני לי מי לי?” (אבות א” יד): “כי כל אדם נברא על דבר מיוחד” מה שאי אפשר לאדם לתקן [אלא] רק הוא” (בחוקתי תרל”ב). רבי צדוק הכהן מלובלין כותב דברים דומים בספרו ‘פרי צדיק’: “ועל כן אמרו (סנהדרין לז” א): כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם” שבאמת בשביל כל אחד מישראל נברא… כי כל אחד הוא מדוגל ומנושא בעניין מיוחד בפני עצמו” שעל זה כל העולם כולו בשבילו וצריכים לו בזה” (פרשת שקלים עמ’ קסד-ה).
אמנם ר’ צדוק וה’שפת אמת’ כותבים שלכל אדם יש תפקיד ייחודי” אך על פי איזה קריטריונים יידע האדם מהו תפקידו?
הרב קוק כותב ב’אורות הקודש’: “כל אדם צריך לדעת שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו” ע”פ שורש נשמתו” (ח”ג עמ’ רכא). ולכן נראה שהתפקיד הייחודי של האדם נקבע לפי כישרונותיו ולכן מילוי התפקיד בעולם מהווה מוטיבציה נוספת לפיתוח הכישרונות.
נחת רוח פנימי
הרב קוק כותב ב’שמונה קבצים’: “עיקר היגיעה הרוחנית ומניעת הנחת רוח הפנימי בא לאדם מה שהוא מתרחק ממה שהוא מוכשר לזה מסגולות נפשו” (קובץ ב'” קכג). ניתן לדייק מדברי הרב קוק שכשם שהאדם שלא מפתח את כישרונותיו מתרחק מנחת רוחו הפנימי” כך אדם שמפתח את כישרונותיו מתקרב לנחת רוחו הפנימי. ומכאן חשיבות נוספת לפיתוח הכישרונות.
חיזוק ‘סגולותיו הרוחניים’
הרב קוק כותב ב’שמונה קבצים’: “כשאדם רוצה להשתחרר ממושגיו העצמיים” יש שהוא מטשטש בזה את סגולותיו הרוחניים. כי דוקא על פי אותו הצביון שמיוחד לו על פי טבע נשמתו” יכול הוא להוציא מן הכח אל הפועל את כשרונו” ואם ירצה להשתחרר מעצמיותו” אובד הוא את הבסיס שבנין הרוחני שלו בנוי” (קובץ ג'” שכב).
ניתן לדייק מדברי הרב קוק” שהעיסוק ב’מימוש עצמי’ אינו משפיע רק על הבריאות הנפשית של האדם ומונע תחושת תסכול והחמצה” אלא עיסוק זה משפיע גם על סגולותיו הרוחניות של האדם. תפיסה זו מגיעה מהבנה הרמונית שהחלק הנפשי של האדם אינו מנותק מהחלק הרוחני שלו. הבנה זו מוצאת ביטוי גם בהלכה שמי שמתו מוטל לפניו פטור מכל המצוות האמורות בתורה (ברכות יז” ב במשנה; רמב”ם הל’ אבל פ”ד ה”ו). אי אפשר לנסוק לגבהים רוחניים” כאשר האדם נמצא בקושי רגשי. ולכן” נביא אינו יכול לקבל נבואה כאשר הוא אינו שרוי בשמחה “אין השכינה שורה… אלא מתוך דבר שמחה של מצוה” (פסחים קי”ז” א). ולכן” ככל שהאדם נאמן יותר לעצמיותו (הכולל בין היתר גם פיתוח כישרונותיו)” כך הוא יכול לחזק יותר את סגולותיו הרוחניות.
בשבוע הבא נדון אי”ה בשאלות הבאות: האם קיים ‘מימוש עצמי’ בעבודת השם? האם ניתן לדעת כיום מהו תפקידנו המיוחד בעבודת השם אם אין נבואה?
לתגובות: natanorot@gmail.com
*) הציבור מוזמן לשיעור אמונה מידי שבוע בנושאים אקטואליים שמתקיים אי”ה בבית הכנסת המרכזי בית הכרם (רח’ בית הכרם 17) בימי ג’ בשעה 20:00.