בפרשתנו נאמר הציווי: “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ” (שמות כ” יב). מסתבר שהציווי על כיבוד הורים תופס ביהדות מקום נכבד יותר מאשר כל ציווי אחר. חכמים במסכת קידושין (ל” ע”ב) מתבטאים: “שלשה שותפים הן באדם: הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו” אמר הקדוש ברוך הוא” מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני”. היחס האמור להתעצב בנפשו של האדם כלפי הוריו” הוא מעין היחס שאמור להתעצב בנפשו כלפי אלוהיו. מדוע?
היחס להורים גם בונה באדם את המידה האישיותית הבסיסית מכול: הכרת טובה. הרב קוק כותב (פירוש עין איה למסכת שבת” א” 9): “הכרת טובה היא העמוד המוסרי היותר גדול ונשגב” שכשיתפתח כל צרכו בלבות בני אדם יהיה עוזר מאד אל התיקון הכללי… כיבוד הורים” ובייחוד כבוד זיכרונם אחרי מותם חזק מאד בלבות בני אדם” והרבה פעמים פועל הוא לרכך לבבות קשים מאד… אמנם לכשתתגדל האנושיות… יופיע כח ההכרה הזאת באור גדול” עד שתשפיע רב כחה על כל עלילות האנושיות הכוללות והפרטיות”. לדבריו” הכרת הטובה להורים היא הפתח לכל ההתפתחות המוסרית. כוח הכרת הטובה המופיע בנוגע להורים יפתח באדם אישיות מכילה ולא אגואיסטית. כאשר אדם מסוגל להכיר טובה למקור שמשם הגיעו חייו (הורים)” יוכל הוא לפתח הכרת טובה וענווה כלפי המקור בה”א הידיעה של החיים – הלא הוא אלוהים. ההורים הם הצינור שדרכו ירדה נשמתנו לעולם” ומכיוון שכך היחס אליהם הוא היחס כלפי מקור החיים. כיבוד הורים הוא ביטוי לכך שאדם מבין כי הוא אינו יחיד” אלא חלק משרשרת גדולה. אם נרצה” נוכל להתבטא כי הקשר שלנו להורינו הוא הקשר שלנו עם הנצח.
המשפט “אין כמו אמא” הוא לא רק משפט שכותבים חיילים מיואשים על קירות מגדלי שמירה. הוא משקף נקודה מהותית מאוד בנפש האנושית. ההורים הם הבסיס” הם המקור. המעגל הראשוני של התא המשפחתי מעניק לנו חוסן ושמחה לכל החיים. כדאי לטפח אותו.