לנטוע או לקבל פני המשיח?

הדילמה ופתרונה
חז”ל מציגים פתרון לדילמה ייחודית: “רבן יוחנן בן זכאי אומר אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך הרי לך המשיח. בוא ונטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילו” (אבדר”ן נו”ב ל”א).
השאלה היא איך ייתכן שהנטיעה עומדת בסדר עדיפות גבוה יותר מהקבלת פני המשיח?! והרי המשיח הוא חלום של אלפי שנים עוד מלפני בריאת העולם (ב”ר ב) ולכן איך יכול להיות שדבר לכאורה טריוויאלי כמו נטיעה ידחה את ההתרגשות הגדולה של ביאת המשיח?
ישנם מספר כיווני מחשבה אפשריים להשיב על שאלה זו:
חשיבות הפרטים הקטנים
כאשר יורד גשם” אנחנו לא רק מודים לקב”ה על המאקרו” אלא גם (ואולי בפרט) על המיקרו: “מודים אנחנו לך ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו” על כל טיפה וטיפה שהורדת” (ברכות נט” ב). נכון” שבדרך כלל מתמקדים בעליה של מפלס הכנרת ובכמות המשקעים בנגב” אבל צריך גם לשמוח על כל טיפה של גשם. באותה דרך” אין ספק שמשיח זה דבר גדול ונשגב שחיכינו לו אלפי שנים” אבל עם כל זאת אסור לשכוח את הפרטים הקטנים כמו נטיעות.
עשייה בלתי פוסקת
הרמב”ם כותב על ימות המשיח את הדברים הבאים: “אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם. או יהיה שם חידוש במעשה בראשית. אלא עולם כמנהגו נוהג” (הל’ מלכים יב).
לפי הרמב”ם המשיח לא מגיע כדי לשנות את החיים אלא כדי אלא כדי לשדרג את החיים” להעלות אותם למימד חדש “ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה” הרמב”ם ממשיך לספר לנו על ימות המשיח “שהטובה תהיה מושפעת הרבה. וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד” (הלכות מלכים שם).
ולכן חז”ל אומרים לנו שגם כאשר המשיח מגיע צריך להמשיך לנטוע עצים ולבנות את העולם. אולי המסר עבורנו הוא שגם כאשר אירועי-על מתרחשים סביבנו” צריך להמשיך את העשייה היומיומית.
צמיחתו של המשיח
מה קובע” התהליך או התוצאה? בעניינים גשמיים” בדרך כלל רק התוצאה היא שקובעת. לדוגמא אם רצים לתפוס את הרכבת ולא משיגים אותה” כל המאמץ היה לשווא. אך ברוחניות” התהליך חשוב לא פחות מהתוצאה. לדוגמא” כתוב בתהלים (קג” ה) “יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה’ ” ואפשר לשאול: אם האדם מחפש את ה'” סימן שעדיין לא מצא אותו ולכן מדוע כתוב שהוא שמח” הרי היה צריך להיות מתוסכל!
ר’ שלמה קרליבך אומר: “כשאני מחפש את ה'” כל פסיעה שאני פוסע בדרך לשם ממלאת אותי יותר ויותר… יעקב אבינו הביא לעולם את הידיעה הזו” שמי שמבקש את ה’ באמת” ה’ אומר לו” אפילו בחלום: כבר כשחיפשת אותי” הייתי אתך… הייתי אתך כל הזמן” (אבן שלמה עמ’ 212-213). ולכן” כשמחפשים את הקב”ה” עצם החיפוש הוא בעצמו מציאת ה’ ולכן ממילא מתמלאים בשמחה.
הנטיעה מסמלת את העמל וההשקעה שמעבר לתוצאות ולהישגים. “מעשה באדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה והיה הולך עם גייסות שלו להלחם על מדינה אחת ומצא זקן אחד שהיה נוטע נטיעה של תאנים” אמר לו אדרינוס אתה זקן וטורח ומתיגע לאחרים” אמר לו אדוני המלך הריני נוטע אם אזכה ואחיה אוכל מפירות נטיעתי ואם לאו יאכלו בני” עשה שלש שנים במלחמה וחזר” מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומלאה פירות בכורי תאנים יפות וקדם לפני אדרינוס… אמר אדרינוס לעבדיו טלו אותה ממנו ומלאו לו זהובים (ילק”ש קהלת תתקסח).
אדרינוס חי בעולם של הישגיות ותוצאות ואינו מסוגל להבין מדוע הזקן מתאמץ כל כך לנטוע עץ שלא יזכה ליהנות ממנו בחייו. אך הזקן אינו מוטרד מהתוצאות “הריני נוטע אם אזכה ואחיה אוכל מפירות נטיעתי ואם לאו יאכלו בני”. הזקן מבין שהעמל בנטיעה לא יכול להיות לשווא” גם אם אין תוצאות מידיות. ויותר מזה” מתברר שהעמל שהאדם נותן” אינו לחינם” אלא הזקן זכה גם לפירות וגם לזהובים.
ולכן כשעוסקים בנטיעה ובזריעה צריך אמונה ש”מאמין בחי העולמים וזורע” (תוס’ שבת לא” א ד”ה אמונת). כך גם הגאולה שאינה מגיעה מיד” אלא בתהליך “כך היא גאולתן של ישראל” בתחילה קמעא קמעא” כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת” (ירושלמי ברכות א” א). ולכן” המשיח נקרא “צמח”” כפי שאנו אומרים בתפילה “את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח”. ומדוע? “כי מעלתו תהיה כמו צמח האדמה שגדל מעט מעט כן מעלתו תעלה מעט מעט עד שתגדל מאוד” (ראה: ‘אם הבנים שמחה’ עמ’ קא).
ולכן” דווקא משום שהמשיח מגיע מתוך צמיחה” מתאים מאוד בשעה גדולה זו לעסוק בצמיחה ובנטיעה. ולכן” כאשר יש נטיעה בידך” עליך לנטוע קודם ואחר כך לקבל את המשיח.
לתגובות: natanorot@gmail.com