שאלה: האם הורים נענשים בעוון ילדיהם הקטנים?
תשובה: במדרש מובא ש”צריך אדם להִטפל בבנו עד י”ג שנה” מיכן ואילך צריך שיאמר: ברוך שפטרני מעונשו של זה”. גדולי אשכנז למדו מהמדרש שביום בר-המצוה של נער יברך אביו “ברוך שפטרני מעונשו של זה”. יש שבירכו אותה בשם ומלכות (הגר”א והגרש”ז מלאדי” וכך היה המנהג בירושלים)” אבל הרמ”א (ד”מ או”ח רכה אות א) כתב “לא מצאתי ברכה זו בגמרא” וקשה עלי שיברכו ברכה שלא הוזכרה בגמרא ובפוסקים… טוב לברכה בשלא שם ומלכות”” וכך הכריע לדינא.
מה פירוש “ברוך שפטרני מעונשו של זה”? מאיזה עונש נפטר האב בהגיע בנו לגיל מצוות? בפירוש מהרז”ו (לרב זאב וולף איינהורן) ביאר “עד עתה קטן ועומד ברשות אביו ונענש על מעשיו. וכנעשה י”ג שנה” בר חיוב במצוות” יצא לרשות עצמו”. כלומר” ההורים נענשים על עוונות ילדיהם הקטנים עד גיל שלוש עשרה!! מגיל שלוש עשרה ואילך” אין ההורים נענשים בעוון בנם.
רבים חלקו על פירוש זה” וזאת מכמה טעמים. ואלו הם:
א. לפירוש הנ”ל” מדוע אין האב מברך כאשר מגיעה בתו לגיל בת-מצווה? מה לי עוונות הבן” מה לי עוונות הבת. אם ההורים נענשים על מעשי בנם” מן הדין שייענשו גם על מעשי בתם!
ב. ילד קטן איננו בר-עונשין. מדוע להעניש את הוריו על מעשיו? (“אליהו זוטא” על הלבוש). כלומר” ילד קטן פטור מן המצוות מפני שאין בו דעת” על אחת כמה וכמה שאיננו נענש על מעשיו. מדוע להעניש עליהם את הוריו?!
ג. הגישה של חז”ל לענישה היא הפוכה. לא ההורים נענשים בעוונות ילדיהם אלא הילדים הם הנענשים בעוונות הוריהם. וכפי שכתוב במדרש: “גדולים מתים בעוון עצמם” קטנים מתים בעוון אבותם” (ספרי)” “עד שלוש עשרה הבן לוקה בעוון האב. מכאן ואילך איש בעוונו יומת” (מדרש רות). וכפי שכתוב במסכת שבת” שבעוון נדרים” מתים בניו של אדם כשהם קטנים. ויש אומרים בעוון ביטול תורה” ויש אומרים בעוון מזוזה” ויש אומרים בעוון שנאת חינם. וכן במסכת כתובות – “דור שאבות מנאצים להקב”ה” כועס על בניהם ועל בנותיהם” ומתים כשהם קטנים”.
לכן יש שהציעו פירוש הפוך לברכת “ברוך שפטרני”” המבוסס על כך שהבן נענש בעוון אביו עד גיל שלוש עשרה. עד גיל שלוש עשרה” הבן נענש בעוון אביו. ואביו נענש על שגורם לבנו להיענש על ידו” כפי שכתוב בגמרא (שבת קמט ב) “כל שחבירו נענש על ידו” אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב”ה”. בהגיע הבן לגיל שלוש עשרה” מברך אביו “ברוך שפטרני מעונשו של זה”” מפני שמעתה לא ייענש בנו על ידו” וממילא אביו לא ייענש על כך. כדברי ה”אור החיים” (שמות כב) “ותמצא שהצדיקים” כשהיו בניהם מגיעים לכלל שנים שאינם נלכדים בעוון אביהם” היו שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מעונש זה” הרי כי יעניש ה’ לגורם עונש בשבילו לזולת”.
ויש שאמרו שהבן (ולא אביו) הוא אשר מברך “ברוך שפטרני מעונשו של זה”” מעונשו של אביו!!
הפירושים האחרונים שהזכרנו” המבוססים על כך שהבן נענש על עוון אביו” אינם מקובלים. הפירוש המקובל הוא הפירוש שהזכרנו בתחילה” שהאב נענש על מעשיו הרעים של בנו הקטן” והוא נפטר מכך בהגיעו בנו בגיל שלוש עשרה.
האם נסיק מכאן שהורים נענשים על עבירות ילדיהם הקטנים?! לא. גדולי ישראל פירשו שאין ההורים נענשים בעוונות ילדיהם אלא בעוון הזנחתם החינוכית. כלומר” ההורים נענשים על מצווה שמוטלת עליהם ואינם מקיימים אותה כראוי. הרד”ל פירש ש”עונשו של זה”” הוא עונש על שאיננו מלמד את בנו תורה כראוי – “ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם” “ושננתם לבניך” (ולכן האב מברך בהגיע בנו לגיל מצוות” ולא בהגיע בתו למצוות” מפני שלא נצטווה ללמדה תורה). הרב יום-טוב ליפמן הלר (“דברי חמודות” על הרא”ש ברכות פ”ט אות ל) פירש שהעונש מתייחס לכלל מצוות חינוך: “הכוונה בברכה זו היא” שמברך על שעד עתה היה חובה ומוטל על האב לחנכו [= את בנו] במצוות ולגדלו בתורה. נמצא כשמתרשל מכל זה שהוא נענש עליו. ומעכשיו שנעשה בעצמו בר מצוה” החובה על הבן עצמו. ונמצא שהוא פטור מהעונש על ידו”. על פי טעם זה פסק הגר”ע יוסף (ח”ו סי’ כט” וכן בילק”י) שגם בהגיע הבת לגיל מצוות” יברך אביה ברכת “ברוך שפטרני” בלא שם ומלכות (גם על בן” פסק הגרע”י שלא יברך בשם ומלכות).
למדנו שאין ההורים נענשים בעוון ילדיהם הקטנים אלא נענשים על התרשלותם במצוות חינוך שמוטלת עליהם.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” levavot.org.il באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.