הדאגה לפרט מול הדאגה לכלל
תיאוריית מאסלו
פרופ’ אברהם מאסלו טען שישנם צרכים בסיסים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם” אחד הצרכים הללו הוא ‘הצורך במימוש עצמי’. מאסלו כתב שכאשר האדם אינו ‘מממש את עצמו’ (כלומר: מפתח את כשרונותיו) הוא מרגיש אי שביעות רצון וחוסר מנוחה כי “מה שהאדם מסוגל להיות הוא חייב להיות”. הצורך ב’מימוש עצמי’ שונה משאר הצרכים האחרים שהם למעשה דחפים להפחתת מחסור וכאשר הדחף בא על סיפוקו” הצורך נעלם. אך במקרה של ‘מימוש עצמי'” הצורך מתמשך ומתעצם ככל שמפתחים את הכישרונות יותר.
דיון
ננסה לברר אי”ה מהן ההתייחסויות במקורותינו ל’מימוש עצמי’ לאור השאלות הבאות: מהו המניע הראוי ל’מימוש עצמי’? מהו האיזון הראוי בין הדאגה לפרט לבין הדאגה לכלל? האם יש ערך לפיתוח הכשרונות? האם קיים ‘מימוש עצמי’ בעבודת השם? האם יש ‘עניין’ להתמחות בתחום מסוים בלימוד תורה? האם יש לאדם חובה ללמד אחרים על חשבון התקדמותו האישית בלימוד? מהם הגבולות ל’מימוש עצמי’? מהן הסכנות ב’מימוש עצמי’?
הדאגה לפרט מול הדאגה לכלל
אחד היסודות הבסיסיים ביהדות הוא שהאדם אינו ‘אי בודד'” ואינו יכול להיות אדיש לגורלם של אחרים. האדם אינו יכול להתנתק מהכלל ולהיות “צדיק בפרווה” (קדושת לוי” נח) ולדאוג לרוחניותו בלבד” חז”ל מותחים בקורת על נח שלא דאג מספיק לאנשי דורו (דברים רבה יא” ג). כמו כן” חז”ל מותחים בקורת גם על אלימלך שהתמקד בדאגה לעצמו ולמשפחתו במקום למלא את תפקידו ולדאוג לכלל (רות רבה א). הגמרא בתענית אומרת “בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם: אלך לביתי ואוכל ואשתה” ושלום עליך” נפשי” (תענית יא” א).
אך לא די ברגישות” אלא צריך גם מעשים “צריך היחיד לחשוב על חלקו בכלל” למען ייתן תמיד חלקו ולא יתעלם ממנו” (הכוזרי ג” יט). הרב שמעון שקופ כתב בהקדמתו ל’שערי יושר’: “שכמו שבמעשה של הקב”ה בהבריאה כולה” וכן בכל רגע ורגע שהוא מקיים את העולם” כל מעשיו הם מוקדשים לטובת זולתו” כן רצונו יתברך שיהיו מעשינו תמיד מוקדשים לטובת הכלל ולא להנאת עצמו”.
אבל השאלה היא אם היהדות מדגישה כל כך את החיבור לכלל” מה צריכה להיות ההתייחסות לעיסוק בפרט ולמימוש עצמי?
הרב קוק מדריכנו מהו האיזון הראוי: “שלמות האדם היא שיהיה משתדל בשלמות עצמו הפרטית בכל האפשרי. אבל עם זה יהיה נגד עיניו כי אין שלמותו הפרטית נגמרת כי אם בשלמות הכלל כולו והצלחתו בההצלחה הלאומית הישראלית” ומזה יעלה לההצלחה האנושית בכללה. ויש להשמר” שלא תשיאהו תשוקתו להשלמת הכלל למעט בשלמות עצמו במעשים טובים ומדות טובות. כי אי אפשר להצליח את הכלל כי אם בהיות כל אחד מפרטיו שלמים ומוצלחים. ולאידך גיסא” לא יעלה על דעתו שיוכל לעלות על מעלת שלמותו בהיותו בלתי עורג בכל לב לשלמות הכללי והצלחתו. רק בהקבץ יחד זריזותו בשלמות הפרטית עם מעייניו לשלמות הכלל והצלחתו” אז יזכה לאושרו האמיתי” (‘עין איה’ ברכות פרק א’ אות קכ).
על כל פרט להעצים את עצמו ולפתח את כשרונותיו לא רק למען התועלת הפרטית שלו” אלא למען הכלל” וכאשר הוא מתהלך בדרך זו” הוא מתברך והכלל מתברך יחד עמו. לכן כאשר ד”ר משה זיידל שאל את רבו הראי”ה קוק איזה מקצוע ללמוד באוניברסיטה – הרב קוק ענה לו שעליו “לבחור (מקצוע) למען התועלת הרוחנית של כלל עמנו” הראויה להצטרף לכל מטרה פרטית” (אגרות הראי”ה ח”א עמ’ קלא).
בשבוע הבא נדון אי”ה בחשיבות פיתוח הכשרונות החל מניתוב כוחות האדם לאפיקים חיוביים ושמירה על ‘נחת רוח פנימי’ ועד למציאת תפקידו הייחודי של כל אדם בעולם.
לתגובות: natanorot@gmail.com
*) הציבור מוזמן לשיעור אמונה מידי שבוע בנושאים אקטואליים שמתקיים אי”ה בבית הכנסת המרכזי בית הכרם (רח’ בית הכרם 17) בימי ג’ בשעה 20:00.
