ישוב ארץ ישראל

אומר ה’חתם סופר’ : בארץ ישראל “ואספת דגנך” זו מצווה” עבודת הקרקע היא מצווה” חלק מעבודת היום” מעבודת הקדושה: קדושה בתורה ובמצוות” קדושה בארץ ישראל” ישיבת ארץ ישראל. “…בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין” פה בשלמות” “העבודה בקרקע גופא מצוה”” מצווה משום יישוב ארץ ישראל” “ולהוציא פירותיה הקדושים”. קדושת הפירות של ארץ ישראל היא עובדה” בין אם זו בננה של פתח תקוה או של עין חרוד” מפני מציאות הקדושה של הקרקע” מצד הטבע של הקרקע. כך כותב הב”ח על הטור בעניין ברכת הפירות: “על הארץ ועל פירותיה”. ב’חתם סופר’ זה קצר: “פירותיה הקדושים”” ושם בב”ח זה יותר בהרחבה ובאריכות: באכילה אנו טועמים את קדושת הפירות של ארץ ישראל. אומר ה’חתם סופר’ שיש כאן שתי נקודות. א. מצוות יישוב ארץ ישראל” שלא תהיה לשממה” להחיות אותה” כדברים הידועים של הרמב”ן . ב. חידוש. כדי שהארץ תהא מיושבת יש להוציא מהקרקע את הפירות. יש חיוב” מצווה” להוציא את פירות ארץ ישראל” לגלות אותם.
ה’חתם סופר’ מתבטא בדברים מזעזעים” נוראים ואיומים: “וכאילו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עסוק בתורה” הכי נמי לא יאמר לא אאסוף דגני” בארץ ישראל “מפני שאני עוסק בתורה”. יש צורך לעבוד בחקלאות” בעבודת הקרקע. יהודים צריכים לעסוק בתורה וגם ב”ואספת דגנך”. אם כן” ה’חתם סופר’ אומר שעבודת הקרקע” החקלאות” היא מצווה כמו תפילין. נורא! אחר כך הוא מוסיף: לא רק עבודת הקרקע” אלא גם שאר אומנויות בארץ ישראל שיש להם ערך משום ישוב העולם” – מסתבר שגם הן בכלל ישוב ארץ ישראל. ואחר כך” בסוף” הוא דן בשאלה: האם זה אמור כלפי גויים? אולי מי שלומד תורה” ישב וילמד” יעסוק בתורה” ואסיפת הדגן והתירוש והיצהר תיעשה על ידי גויים? הוא דוחה זאת מיד. חס ושלום! הוא מסיים: “דבעינן יישוב ארץ ישראל על ידי ישראל”! כך הוא פוסק: על ידי ישראל ולא על ידי גוי. עבודה עברית!