עם ישראל בראי ההסטוריה – תקופת בית שני (א)

בתום שנות גלות בבל העיר ה’ את רוחו של כורש” מלך פרס. כורש הרס את מלכות בבל הרשעה” ושלט באותה תקופה גם על ארץ ישראל. הוא נתן רשות ליהודי בבל שתחת שלטונו” לעזוב את מקומות מגוריהם” ולשוב ולעלות לארץ ישראל כדי לבנות את בית המקדש בירושלים.
כתבי הקודש מדגישים שהקב”ה הוא שעורר את המלך הפרסי לכך. לאמיתו של דבר קריאה זו” היתה קול ה’ הקורא לבניו לשוב אל מולדתם. ראיה לכך שלא היתה זו זכותו של כורש” היא העובדה שמאוחר יותר עצר כורש את בניית המקדש” ובלשון חז”ל : “כורש כשר היה והחמיץ”.
כורש היה אחד הבודדים שנקראו בשם עוד בטרם נולדו. כך מנבא הנביא ישעיה” שחי בארץ ישראל בתקופת המלכים לפני חורבן בית המקדש הראשון: “כה אמר ה’ למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גויים”. ציוּן שְמו שנים רבות לפני עלייתו על במת ההסטוריה קשור לגודל שליחותו. הנביא ישעיה מעיד שהכוונה העליונה היתה שהישועה הגדולה של העם תבוא דווקא על ידי מלך גוי. יש בזה הודעה נבואית על תוקף החלטיותה של הגאולה” שתתקיים גם אם מלכי ישראל אינם ראויים. על כן” היא עתידה לבוא על ידי מלך גוי” להודיע שהגאולה היא מאת ה’ בורא העולם” וכל בריותיו עושים רצונו.
אלא שעם פרסום הצהרת כורש” התעורר קושי רוחני בקרב חלקים גדולים מהעם” שלא רצו לקבל את הישועה הבאה על ידי גוי העובד עבודה זרה” ומסיבה זו רבים מישראל לא נענו לקריאתו של כורש” ולא עלו לארץ.
חז”ל מגלים שמעלת העליה השניה לארץ ישראל ראויה היתה להיות גדולה מאד” כמו העליה הראשונה שעלו כל ישראל לארץ בהנהגת יהושע בן נון. אילו היו זוכים ישראל” היתה נמשכת מעליה זו הגאולה האחרונה: “מכאן אמרו חכמים: ראויים היו ישראל להעשות להם נס בימי עזרא” כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון” אלא שגרם החטא”. ומהו החטא?
מבאר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי: “כי אמנם חטא זה (של השארות עם ישראל בגלות) הוא אשר בגללו לא נתקיים היעוד אשר יעד האלוה לבית השני…” כי הענין האלוהי עמד לחול עליהם כבראשונה” אילו נענו כולם לקריאה ושבו לארץ ישראל בנפש חפצה. אבל רק מקצתם נענו” ורובם” והחשובים שבהם” נשארו בבבל” מסכימים לגלות ולשעבוד” ובלבד שלא יפרדו ממשכנותם ומעסקיהם”…