ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


קורבנות!

הרב חגי לונדין

השבת אנו מתחילים לקרוא את ספר ויקרא העוסק רובו בדיני קורבנות. לרובנו, כל מושג ה'קורבן' נראה זר ואפילו קצת מרתיע: ליטול בעל חיים, לשחוט אותו, לראות את הדם נשפך; בררר... ככה מתקרבים לד'? איפה העדינות? הרוחניות? מה זה המנהג הפאגאני הזה?
ההסתכלות הדתית של ימינו, הסולדת ממראות מעין אלו, הינה כמובן הסתכלות עדינה ומזוככת יותר מן התפיסה האלילית, אולם אף בה קיים חסרון. זוהי עמדה נפשית המתייחסת לעבודת ד' בצורה עקורה, חסרת חיים. זהו מבט 'אקדמאי' קר. לא חשים את הצורך לקשר חי, עשיר ותוסס עם המציאות הרוחנית.
במצב האידיאלי, כאשר שרתה נבואה בישראל, עם ישראל לא הסתפק רק בחוויה דתית מופשטת - אלא הייתה תביעה לחוש קרבת אלוהים בכל רובדי החיים, גם החושניים ביותר, "צמאה לך נפשי כמהּ לך בשרי" (תהלים סג, ב). בצורתה השלילית, התבטאה שאיפה זו בעבודה זרה. עבודה זרה היא סוג של חווית אכסטזה. העבודות הזרות יָצרו היצע רחב ומדהים של תאוות ותחושות חולניות, אשר מוצו עד תום במסגרת הפולחנית של עבודת האלילים. כל צרכי האדם ודחפיו - המין, האוכל, הכעס, תאוות ההרס ואפילו עשיית הצרכים - תורגמו לטקסים ממוסדים: הוללות המונית, עבודת פעור, התגודדות והעברת בנים למולך.
לעומת זאת, בצורה הטהורה הופיעה שאיפה זו בנבואה - אשר באה לידי ביטוי בשינוי של מערכות הגוף, "ויפֹל על פניו" (במדבר טז, ד); ובעבודת הקורבנות בבית המקדש. בהקרבת הקורבן מופיעה "הַנְּטִיָּה שֶׁל עֲבוֹדַת אֱלֹהִים... דַּוְקָא בְּתוֹךְ אוֹתָהּ הַמִּסְגֶּרֶת הַפְּשׁוּטָה וְהַטִּבְעִית, שֶׁגַּם הַנֶּפֶשׁ הַיַּלְדוּתִית יְכוֹלָה לְסָפְגָהּ" (הרב קוק, מאמר "טללי אורות"). כלומר, מסגרת עבודת הקורבנות מאפשרת גם לצדדים של "הַנֶּפֶשׁ הַיַּלְדוּתִית" למצוא נקודת חיבור עם עבודת ד'. בעבודת בית המקדש מגיעה לשיאה היכולת לקחת רעיונות מופשטים ועליונים ולהלביש אותם במערכת חיים חושנית וסוערת, שגם הצדדים היותר גסים בנפש האדם יכולים להזדהות עמה: שחיטת בעל חיים, התבוססות בדמו וכדומה. האדם, בבואו לבית המקדש, רואה את תהליך הקרבת הקורבן בעיניו, ממשש ומריח, וחש, באמצעות כך, חיבור בלתי אמצעי, גם אם תת-הכרתי בשלב ראשון, אל הרעיונות המרוממים שבית המקדש מבטא; ומשם הוא הולך ומתרומם מעלה מעלה. עבודת בית המקדש אמורה להציג לאנושות מודל אידיאלי של עבודת ד', ומציאות זו כוללת אחדות בין העולמות: בין החומר והרוח, בין הממדים הרוחניים לממדים הפיסיים.
במהרה בימינו. אמן.


תגיות: עבודת הקורבנות



מאמרים נוספים מעלון פרשת ויקרא התשע"ה:
סוף טוב הכל טוב - הרב דב ביגון
שיחה לקראת גיוס - הרב שלמה אבינר
מבוכת חינוך הדור (א) - הרב אלישע אבינר
בין הכרח לתענוג... - הרב ערן טמיר
לְהַצִּיל אֻמָּה... - הרב שלמה אבינר
פלא האהבה בשיר השירים - הרב יואב אוריאל
חינוך החושים - ד"ר מיכאל אבולעפיה
סדר הבריאה - הרב דוד לנדאו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: