פולמוס חינוך הדור (ב)

שני תהליכים המתרחשים במקביל בחברה הישראלית” מעוררים את הדילמה החינוכית המפלגת את המחנה הדתי-לאומי. מחד” יש בחברה הישראלית פתיחות ליהדות” למסורת ולארון הספרים היהודי. יותר ויותר ישראלים חובשים כיפות שקופות ומאמצים לחיקם חלקים של התורה. מנגד” מתחזקת ההתנגדות לממסד הדתי ולחקיקה הדתית” וזה מאיים על זהותה היהודית של המדינה. ה”ישראליוּת” החדשה איננה מפחדת מהחיבור לסמלים יהודים מובהקים” אבל היא לא מהססת לרוקן אותם מכל משמעות דתית ו”לחלן” אותם לחלוטין. קיים גם חשש שהחיבור שלנו ל”ישראליוּת” החדשה תפגע בנו: היא תערער בתוכנו את היסודות הברורים של הנאמנות לתורה ומצוות.
התהליך הראשון מעורר סיכוי גדול” השני – סיכון לא קטן! זהו שורש הפולמוס החריף על “חינוך הדור” בימינו. אלו מכריעים לטובת ההזדמנות והסיכוי” ואלו נרתעים בגלל הסיכון והחשש להשפעה שלילית.
אכן” אין לזלזל בחשש. ה”ישראליוּת” החדשה היא תופעה שרק בעתיד נגלה את זהותה המדויקת. כרגע היא עדיין “עצם בלתי מזוהה”. חיבור כן ועמוק אליה פותח צינור דו-כיווני: הוצאה והכנסה (כלשון הרב קוק בנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית)” כלומר: השפעה וקבלה. נשפיע על הישראליות החדשה” אבל גם נושפע ממנה. יש המזהים כבר עכשיו סממנים מדאיגים של השפעה שלילית על הציבור הדתי-לאומי: אימוץ קו מחשבה “ישראלי” במקום קו מחשבה “תורני”” טשטוש בין תורה ומצוות לתרבות. בדומה למה שמספרים לנו חז”ל (שבת דף לב א) על עמי הארץ שהיו קורים לארון הקודש “ארנא” [= ארון]” ולבית הכנסת – “בית עם”. עמי הארץ המירו את מימד הקודש במימד חילוני. הם לא היו מסוגלים להכיר בקדושת בית הכנסת” ש”עושה אותו לבית ה’ ולמקדש מעט”” אלא הכירו רק בתרומתו החברתית של בית הכנסת (עיין “עין איה” שם). כך מביטה הישראליוּת על המסורת היהודית” עוקרת ממנה שם שמים והופכת אותה למכלול של ערכים חברתיים אוניברסאליים.
גם החשש לפגיעה בחקיקה הדתית איננו מופרך. קיימים בחברה הישראלית כוחות חזקים שחותרים לביטול כל חוק שמבטיח את זהותה הדתית והיהודית של המדינה. ה”ישראליוּת” החדשה מחבקת את היהדות” אבל במקביל היא שותפה למאבק נגד החוקים המזוהים עם הדת. היא דוגלת בחופש” בבחירה” ומגדירה את החקיקה הדתית ככפייה.
לכן” יש הסבורים שאסור לנו להתחבר לישראליוּת החדשה. זהו חיבור מסוכן מאוד” שיגבה מאיתנו ומכלל ישראל מחיר כבד מאוד לטווח הקצר ועל אחת כמה וכמה לטווח הארוך. הגישה החינוכית הנכונה היא להעמיד משקל נגד לישראליות החדשה פן ניסחף אחריה. תרופת המגן להשפעת הישראליוּת עלינו היא זיקוק מתמיד של עמדותינו הרוחניות – לבחון ולחקור היטב שמא דבק בהן רבב” שמא נשתרבבו בתוכן דעות ומגמות פסולות. גם במצב של ספק ביחס לדעות מסוימות” עלינו להחמיר מפני שהנידון נוגע להבטחת קיומה של התורה. לכן חובה לנקוט בקו מחמיר. תרופת המגן לשחיקה בזהות הדתית והיהודית של המדינה היא ההתנגדות לשינוי כלשהו בחקיקה הדתית. הקפאת המצב הנוכחי תמנע תמורות בלתי רצויות.
בני הפלוגתא לגישה הקודמת שמים את הדגש על ה”סיכוי” העצום שבחיבור לישראליוּת. הם גם מפקפקים ביעילוּתם של הפתרונות שנזכרו לעיל – זיקוק עמדותינו הרוחניות והקפאת המצב.
ביחס להקפאת המצב” טוענים בני הפלוגתא שהקפאת מצב (= שמרנוּת כקו מנחה) לא הוכיחה את עצמה בתולדות המאבקים הרוחניים בעמנו. יעיד על כך כישלונה של השמרנוּת במאבקה נגד תנועת ההשכלה. השמרנות הצליחה להציל חלקים קטנים בלבד מעם ישראל. הקפאת המצב יוצרת אשליה זמנית של פיתרון” אבל היא אינה מחזיקה מעמד לאורך זמן. אי אפשר לעצור תנועות רוחניות באמצעות הקפאת מצב. אם מציבים מחסום חיצוני בפני תנועות רוחניות” הן נוטות להתחפר לעומק” ומתחת לפני השטח הן יוצרות זרמים תת-קרקעיים שממשיכים בפעולתם” לשחוק את הקיים ולצבור כוח ועוצמה” עד שהן פורצות החוצה ושוטפות את הכל. רק מענה אמיתי יעצור את ההתנגדות לחקיקה הדתית. יתרה מזו” אין לזלזל בהתנגדות לחקיקה” צריך “ללמוד” אותה” להבין את שורשיה” לנסות לזהות את נקודת האמת שבהתנגדות לחוק” וליזום חוק חדש ששומר על העיקרון החשוב (זהותה היהודית של המדינה) ועוקף את ההתנגדות. הוי אומר: במקום הקפאת מצב” צריך ייזוּם. לא ויתור והתקפלות” וגם לא התגוננות והתחפרות במקום” אלא הקדמת רפואה למכה: יוזמה” בחינה מחודשת והתאמה לצרכים ולדרישות. אבל כאמור לעיל” הדגל המרכזי של בעלי גישה זו הוא החיבור לכלל ישראל” מתוך אמונה בטוב שבאומה” ובפוטנציאל העצום בשיתוף הפעולה עם מגזרים שמעוניינים בכך בחברה הישראלית.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – levavot.org.il באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.