לרב” אבא [הראי”ה] זכרונו לברכה” יש כתבי קודש וגם שיחות ודברים בעל פה. הוא אמר לי פעם” כמדומני ביפו: “האפיקורוס היותר גדול בישראל” הוא יותר מאמין מאשר המאמין היותר גדול שבגויים”. לכאורה אין זה מובן” הרי הוא אתיאיסט” כופר! אלא הכל חוזר לאותם דברים יסודיים. באופן פרטי יתכן צד של קלקול” אבל כל המהלכים מקורם בשורש העניין האלוקי של כלל ישראל” וישראל הם “מאמינים בני מאמינים” ; כלל ישראל דבקים בקדוש ברוך הוא. מתוך הכלל-ישראליות נמשכת הפרטיות גם באופנים פרטיים מסובכים. אצל הגויים יש חסידי אומות העולם” אך זה רק בצורה פרטית-אישית-קטנונית. היסוד הנשמתי העליון בישראל הוא כללי” כדברי המהר”ל: קדושת הכלל וקדושת הפרט. הכלל הוא יצירה אלוקית” “חלק ד’ עמו” . לעומת זאת אצל הגויים יש יחידים מיוחדים יוצאים מן הכלל” חסידי אומות העולם. זה חילוק הנובע מהכוח הפנימי.
המהר”ל עוסק בזה בכמה מקומות” ובייחוד בהרחבה ובמרוכז ב’נצח ישראל’ פרק י”א” שם מתבררים קדושת הפרט וקדושת הכלל” החילוק בין האבות לבין נח. על נח נאמר “איש צדיק תמים היה” – זו קדושת הפרט” עד שהופיע באברהם הערך החברתי הלאומי הציבורי. כשלומדים ותופסים את היסוד הזה” ממילא יש תוצאות לכל החשבון כולו. אם היסוד הוא היצירה האלוהית – הוא בטוח! לכן אין קלקולים. כל הקלקולים הם שטחיים חיצוניים שאינם משנים את היצירה האלוהית” את היסוד. המהר”ל מבטא זאת באופן חריף מאוד: דבר אלוהי” יצירה אלוהית” “אתה יצרת”” אינו יכול להשתנות. כל השינוי הוא רק מהצד החיצוני” הפרטי” האישי” ועד כדי כך” מסביר המהר”ל” שאפילו אם דור שלם חוטא” הוא נחשב פרט לגבי עניין כלל האומה כולה” לגבי כל הדורות וכל הקורות” כלל נשמת ישראל. מתוך כך מתברר במהר”ל דבר יותר חריף” שזה דבר הנוגע בעצם היצירה ולא מתחיל ממעלות שלנו. מעלות הן פרטים. מעשים טובים הם חשובים מאוד” זכויות” אבל הם עניין של חשבונות פרטיים אישיים. לעומת זאת” אהבה מוחלטת” אהבה אלוהית” “אהבת אותנו” – אינה תלויה בשום דבר” בשום זכויות וסיבות!