תלמיד קשה הבנה (א)

אין לך דבר מתסכל יותר מהתמודדות חינוכית עם תלמיד קשה הבנה. אתה מתאמץ ושוב מתאמץ” וכל המאמץ כמעט שאינו נושא פרי. ולכן” טבעי שעולה השאלה” האם להתמיד במאמץ? האם יש ערך ותועלת למאמץ? אולי השיקול החינוכי הנכון הוא להעביר את ההשקעה מהתלמיד קשה ההבנה לתלמידים בעלי יכולת ההבנה? עד כמה מורה/מחנך/הורה חייב להשקיע בתלמיד קשה הבנה כאשר השקעתו באה על חשבון תלמידים אחרים או על אפילו על חשבון עצמו?
רגילים לצטט בהקשר זה את הסיפור של חז”ל על רבי פרידא. בתחילת הסוגיה” הגמרא מזכירה את שיטת רבי אליעזר ש”חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים”” ואחריה את שיטת רבי עקיבא ש”חייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו”. אין הכרח לפרש שרבי אליעזר ורבי עקיבא חולקים. רבי אליעזר מתאר את סדר הנחלת התורה. לשם כך” “חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים” לכל הפחות. רבי עקיבא מוסיף שזהו המינימום הנדרש” אבל אם התלמיד מתקשה בהבנת הדברים” אין להסתפק בארבע פעמים אלא צריך ללמד אותו עד “שילמדנו”” עד שהתלמיד יבין. בהמשך להוראת רבי עקיבא מספרת הגמרא על רבי פרידא שהיה לו תלמיד שהיה רגיל לשנות לו ארבע מאות פעמים עד ש”למד”. יום אחד נקרא רבי פרידא ל”דבר מצווה”” וזה גרם היסח הדעת לתלמיד מפני שבכל רגע ורגע הוא ציפה שרבו יקום וילך לדבר מצווה. לכן” גם לאחר שרבי פרידא שנה לו ארבע מאות פעמים” הוא לא קלט את הלימוד. רבי פרידא גילה זאת ואמר לתלמיד “תן דעתך [= תתרכז] ואשנה לך”. שנה לו רבי פרידא שנית ארבע מאות פעם עד שהבין.
את הסיפור הזה רגילים לצטט כהנחיה החינוכית למחנך של תלמיד קשה הבנה: אין גבול להשקעה הנדרשת. גם אחרי מאמצים מרובים” אין פטור. תלמיד קשה הבנה צריך ללמוד ולהבין” ולכן מסבירים לו וחוזרים ומסבירים לו עד שיבין. לא עוצרים בדרך.
יש התמהים על הנהגתו של רבי פרידא: כיצד השקיע כל כך בתלמיד אחד?! כל השקעה בתלמיד אחד באה על חשבון תלמידים אחרים! האם נכון להשקיע דווקא בתלמיד קשה הבנה ולא בתלמיד מוכשר? ועוד תמהו: רבי פרידא היה תלמיד חכם חשוב” שזמנו יקר ביותר. כיצד הוא “בזבז” ימים שלמים בחזרות אין-סופיות לטובת תלמידו קשה ההבנה? תשובה לשאלות אלו מצויה ב”ספר חסידים” (ס’ תתקמו) לרבי יהודה החסיד: “טוב שיחזור ההלכה עם אותם שאינם יודעים כל כך כמותו כדי שלא ילכו בטלים משיחזור עם חביריו הדומים לו” כמו שאמרו חכמים: המלמד עם הארץ תורה מבטל גזירות. ורבי פרידא שהיה אומר ארבע מאות פעמים ההלכה לתלמיד אחד” כי זה דומה למת מצוה שאין לו עוסקים לחזור עמו. אבל אם יש לו חבר אחד שיחזור עמו אינו זקוק לו”. הנושא הוא” האם עדיף שתלמיד חכם ילמד עם תלמיד חכם אחר ברמה שלו” או עדיף שילמד עם “אותם שאינם יודעים כל כך”” כלומר: שרמתם נמוכה ממנו? תשובת רבי יהודה החסיד – ילמד עם אלו שרמתם נמוכה” מפני שלא נמצא מי שלומד אתם” ואם הוא לא ילמד אתם הם ילכו בטל. כך נהג רבי פרידא עם אותו תלמיד. לא היה מי שלמד אתו” לכן רבי פרידא לקח אותו תחת חסותו. קל למצוא חברותא ומורה עבור תלמיד מוכשר ומצטיין. קשה מאוד למצוא עבור תלמיד קשה הבנה. בלשון אחרת: התלמיד המצטיין יסתדר בלעדיך. הוא ימצא בקלות מי שילמד אתו. אבל התלמיד המתקשה עלול להיות מוזנח. אין מי שידאג לו. לכן” הוא קודם. הוי אומר: שיקולים של חסד ודאגה הכריעו את הכף לטובת ההשקעה החינוכית בתלמיד קשה ההבנה.
הרב משה פיינשטיין (אגרות משה אה”ע ד כו) למד מכאן “שכל תלמיד חכם” אף שצריך לעצמו והוא גדול מאד” מחויב ללמד מקצת זמן גם עם אחרים אף שמתבטל מתורת עצמו”. וחידש שהזמן שהוא חייב להקדיש לאחרים הוא “שיעור מעשר” עשירית הזמן שיש לו ללמוד תורה. ואולי יכול להוסיף עד חומש [= חמישית]”.
בסוף דבריו מוסיף רבי יהודה החסיד הערה חשובה: אל תחשוב שרבי פרידא ויתר על טובתו הרוחנית ועשה חסד יוצא דופן אבל הפסיד בכך ברמה האישית” אל תחשוב שנפגעה התפתחותו התורנית של רבי פרידא – “אף על פי שמפסיד מעט מתורתו – תורתו מתקיימת בידו”. כלומר” אי אפשר להתכחש לכך שהתעסקותו של רבי פרידא בתלמיד החלש גרמה לו להפסיד “מעט בתורתו”” אבל מנגד הוא הרוויח שתורתו התקיימה בידו. כלומר” הוא לא הפסיד אלא הרוויח. הכיצד? רבי יהודה החסיד רומז למדרש שאומר שמי שנוהג בענווה ומלמד תורה לאחרים” תורתו מתקיימת בידו – אין התורה משתכחת ממנו והלכה כמותו. כלומר” תורתו איכותית יותר. הוי אומר ההשקעה הגדולה בתלמיד הקשה פגעה ב”כמות” התורה” אבל הבטיחה את איכותה. המשך במאמר הבא.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – levavot.org.il באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.