בין נבואת משה לנבואת בלעם

פרשת בלק מזמנת לפתחנו את האפשרות לעיין מעט במעלת נבואתו של משה ביחס לשאר הנביאים. בשני מקומות בתורה ישנן אמירות מפורשות של הקב”ה בכבודו ובעצמו” המודיע על כך שיש הפרש רב בין נבואתו של משה לנבואתם של שאר מ”ח נביאים. בפעם הראשונה הודיע ה’ זאת למשה עצמו – ‘וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה’ לא נודעתי להם’ (שמות ו” ג)” כלומר: אל האבות נגליֵתי בשם ‘אל שדי’ ואילו אליך אתגלה בשם ה’ – בשם המפורש; ובפעם השניה אמר זאת לאהרן ומרים – ‘אם יהיה נביאכם ה’ במראָה אליו אתודע… לא כן עבדי משה… פה אל פה אדבר בו במראֶה ולא בחידות ותמונת ה’ יביט’ (במדבר יב” ו-ח)” כלומר: גם כשתזכו לנבואה” תהיה זאת במראָה ובחידות בלבד” ואילו אל משה הנבואה בשם ה’ היא פנים אל פנים. פסוקים אלו היו מקור לדבריו המפורסמים של הרמב”ם בהל’ יסודי התורה (ז” ו) להפרש ש’יש בין נבואת משה לשאר כל הנביאים’.
אלא שממדרש חז”ל בספרֵי (סי’ שנז) עולה לכאורה כי בלעם היה שווה למשה בנבואה. שדרשו שם על הפסוק ‘ולא קם נביא עוד בישראל כמשה’ (דברים לד” י): ‘בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה” זה בלעם בן בעור. אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם” משה לא היה יודע מי מדבר עמו” ובלעם היה יודע מי מדבר עמו… משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו… משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד… ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל… משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך היודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו.
לכאורה המדרש משווה את נבואתו של משה איש האלקים לבלעם הרשע שרצה לקלל את ישראל. אלא שמלבד שקשה להבין כיצד רשע גדול כבלעם (ראה ע”ז ד ע”ב) זוכה למעלה כ”כ גבוהה שלא זכו לה הנביאים האחרים” גם דברי המדרש עצמו קשים להולמם. המדרש פותח בשתי מעלות שיש לבלעם על פני משה רבינו” ומסיים במעלת משה על בלעם. מלבד זאת” בלעם הרשע מתואר בתנ”ך כקוסם (יהושע יג” כב) ולא כנביא” שבמעשה האתון לא הבחין במלאך עד שנאמר בו ‘ויגל ה’ את עיני בלעם'” כנער אלישע (מ”ב ו” יז) שלא היה נביא ולא ראה את מלאכי ה’ כאלישע רבו” ואילו חז”ל מרוממים אותו במדרשיהם לדרגת נביא.
בנוסף לבלעם” גם על שמואל אמרו חז”ל ששקול כנגד משה” וכמו שדרשו מהפסוק ‘אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה'” ומהפסוק ‘משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו'” דרשו ששקול כנגד משה ואהרן גם יחד.
על השאלה האחרונה השיב רמב”ן בפירושו בסוף פרשת בהעלותך (יב” ו)” שהשוואתם של חז”ל את שמואל למשה לא הייתה על דרגת הנבואה אלא על התשועה שהביאו שניהם לישראל בתפילתם” משה בתפילתו הגן על ישראל בשעה שהיו חייבים כליה” וכך גם שמואל הושיע את ישראל בשעה שהיו צריכים לגשם בתקופת הבצורת (שמ”ב יב). אמנם ביחס לנבואה שונה השגת משה מהשגתם של כל שאר הנביאים” השגתו של משה פנים אל פנים” והשגתם של שאר נביאים ברוח הקודש בלבד” וכמו שמצינו אצל דוד – ‘רוח ה’ דבר בי’ (שמ”ב כג”ב)” אצל ישעיהו ‘רוח ה’ אלקים עלי’ (ישעיהו סא” א)” אצל יחזקאל – ‘ותבוא בי רוח’ (יחזקאל ב” ב; ועוד) וכן אצל בלעם נאמר ‘ותהי עליו רוח אלקים’ (במדבר כד” ב).
על אותו עקרון חוזר הרמב”ן בפרשתנו (כד” א-ב) על מנת להסביר את השוואתם של חז”ל את נבואת משה לנבואת בלעם. בנבואה יש שתי בחינות – דרגת ההתגלות והבנת הנבואה. בדרגת ההתגלות לא היה נביא שהגיע לדרגת נבואתו של משה רבינו. אמנם בהבנת הנבואה” בבהירות שבה” בלעם זכה להבנה זו באותה תקופה בה נגזר עליו לברך את ישראל. אמנם בלעם לא היה נביא אלא תקופה קצרה בלבד” בתקופה בה רצה לקלל ונמצא מברך” לאחר מכן חזר להיות קוסם כבתחילתו.
גם שני ההבדלים שהמדרש מונה בין נבואת משה לבלעם” שהיה יודע מי מדבר עמו ומתי ידבר עמו” מסביר רמב”ן לשבחו של משה” שהיה מוכן בכל עת לנבואה בניגוד לבלעם שהיה צריך להכין עצמו לכך לפי שלא היה ראוי לה בכל עת” והיה צריך לכוון שתחול עליו הנבואה בעניין מסוים דווקא. דרגת הנבואה שהשיג בלעם באותה תקופה קצרה” לא רק שאינה כדרגתו של משה” אלא אפילו פחותה בשתי דרגות משל שאר הנביאים” שהם ראו ‘באל שדי’ ואילו הוא ראה והשיג רק ‘במחזה שדי’ (כד” ד).
הרי שאכן לא קם נביא כמשה” וגם באומות העולם לא קם. אולם לתקופה קצרה בה היה מוטל על בלעם לברך את ישראל” זכה להגיע למעלה מסוימת בנבואה בה היה שווה לנבואת משה” בבהירות שבה” אך בודאי לא זכה לדרגת ההתגלות לה הגיע משה רבינו. ועל כך רמזו חכמים במדרש: ‘מה בין נביאי ישראל לנביאי או”ה… אין הקב”ה נגלה על או”ה אלא בחצי דיבור כמה דתימר “ויקר אלהים אל בלעם” אבל נביאי ישראל בדיבור שלם שנאמר “ויקרא אל משה” (ויק”ר א” יג)’.