פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

דף הבית > > סיפור של תלמיד חוזר בתשובה – אפריים מתיאס

סיפור של תלמיד חוזר בתשובה – אפריים מתיאס

סיפור של תלמיד חוזר בתשובה
אז לא. אפריים מתיאס (33) לא התעסק בפילוסופיות” לא חיפש משמעות לחיים” הוא פשוט זרם אתם” לגמרי. והם” באורח פלאי הביאו אותו לכאן” למכון מאיר.
אפרים נולד וגדל בצרפת בשכונה מעורבת עם כושים” ערבים וצרפתים” לאם יהודיה ואב גוי. ומגדיר עצמו כילד אקטיבי. למד בבית ספר צרפתי רגיל” בלי שום קשר ליהדות” ובעצם לשום דבר… “מקום לא ממש נחמד” הוא אומר. בגיל 15″ החליט לנסוע לקרובים בארה”ב “פתאום ראיתי יהודים דתיים” היום אני יודע שהם היו רפורמים…” ובגיל 16 הגיע לארץ לעבוד בחופשת הקיץ בקיבוץ כפר הנשיא” והחליט שעוד ישוב לכאן ביום מן הימים. אך משסיים את לימודי התיכון” לא לארץ הגיע” שהיתה שקועה באינתיפאדה” אלא לדרום קוריאה” עם חברים שהכיר בארץ. קוריאה דווקא? “כיוון ששנים עסקתי באומנויות הלחימה” וכבר היתה לי חגורה שחורה” אז החלטתי להשתלם עוד בתחום הזה”. וקוריאה” בה שהה חמישה חודשים והתפרנס מהוראת אנגלית” היתה לה משמעות רבה להמשך חייו. אפרים לא נח. חזר לצרפת” חסך כסף ויצא להסתובב ברחבי העולם” ספרד” טוניסיה” דרום אמריקה… “ביליתי הרבה בטבע” בחופי הים” ביקשתי לטעום מהחיים בכל דרך שאפשר. לכל מקום שהגעתי ביקשתי להכיר עוד אנשים וניסיתי להשתלב בין המקומיים. הרגשתי שייך לכל מקום שהייתי בו” ובעצם חוסר הזהות הייחודית שלי לא כבל אותי לשום מקום ואיפשר לי להגיע לאן שארצה ולקחת מכל תרבות את היפה שבה… ירדתי למכסיקו סיטי” עניינה אותי התרבות של האינדיאנים” הסתובבתי כמו היפי” חופשי…” אחרי שהייה ממושכת במקסיקו סיטי” ואחרי שנגמר הכסף” שב לצרפת” “בצרפת לא היה לי שקט פנימי. ההורים ציפו ממני שאהיה צרפתי ‘נורמלי’ שקם כל יום לעבודה. בני משפחתי” כולם” דודים ובני דודים” התבוללו” ולא היה שום דבר שקושר אותי” הרגשתי בינלאומי”. אפרים עבד וחסך ונסע לשנתיים וחצי נוספות לקוריאה. הוא מונה את אומנויות הלחימה שדרכן הגיע לעבודה יותר פנימית” של תיקון הגוף ושליטה עצמית” של התגברות על כאב פיזי” ואפילו של ביטול האגו. “קוריאה” הוא אומר” הפוכה מצרפת. בצרפת זה הכל ‘אני ואני'” ובקוריאה זה רק – ‘אנחנו’. יש שם חיבור חזק בתוך המשפחה” במקום העבודה ובחברה. יש שם מסירות כזאת” שאתה תרצה לעשות הכל” גם אם לא תרצה!” והוא מסביר כי בתרבות של קוריאה אין בעצם שום מקום לפרט…
אפרים שב לצרפת. הפעם ללמוד באוניברסיטה הוראת שפות ולימוד תרבויות. להרגיש שהוא יכול גם לכבוש לימודים אקדמאיים. וכך במשך ארבע שנים עם ‘הפסקות קוריאניות’ למד במרץ” קיבל מלגת הצטיינות ללימודי דידקטיקה בארה”ב. וסיים תואר שני…
“בגיל 30″ הוא מספר” הרגשתי שעכשיו העולם הוא שלי” אני יכול עם כסף וגם עם תואר לגור איפה שבא לי” ולעשות מה שמתחשק לי. הייתי אמור להיות האדם הכי שמח בעולם. חיפשתי הרי כל הזמן משהו חדש” ולפתע הרגשתי שאני עייף. החלטתי שזמן מה אשאר בצרפת וארכוש ניסיון ויוקרה” ואחר כך אסע שוב…”
אך הצעה מחבר הביאה למפנה ראשון באורח חייו” להצטרף אליו להפלגה” שמגיעה גם לארץ ישראל. כשהגיעו נתנו להם שלושים שעות לטייל ולשוב לספינה. “הגעתי לארץ והרגשתי מוזר. שלושים שעות לא ישנתי” הסתובבתי בחיפה” בתל אביב” בירושלים” בכותל המערבי” ואפילו הנחתי תפילין. בדקה התשעים הגעתי לספינה”. שוב לצרפת” ושוב לארץ דרך תוכנית “מסע”. הגיע לקיבוץ יגור “השתדלתי ללמוד עברית. אך הרגשתי ריק ועצוב מאוד. חשתי שאני מפספס פה משהו חשוב. יצאתי לטייל בארץ” ולבד למדבר בנגב”.
מהסוכנות שלחו אותו לאולפן עציון” ושם פגש הרבה אנשים דתיים ורבנים (כשהיום” הוא מציין” כבר אין שם דריסת רגל לרבנים” וחבל). “עד אז הסתכלתי על הדת באופן חיצוני” כמשהו רדוד. גם כשביקרתי בישיבת אש התורה העניין שלי היה רק ברמה האקדמית… עד שרב מחב”ד המליץ לי על הרב פרטוש ממכון מאיר. הייתי אז מדוכא” עצבני וחסר אונים” עם הכל ועם שום דבר. התקשרתי והגעתי. וכאן” התוודעתי למשהו אחר ונפלא” לכל כך הרבה אהבה ועדינות שנגעו בי ממש” מכל הרבנים. ואם עד אז חשבתי שהדתיים הם אנשים סגורים ולא חכמים” גילו לי השיעורים במכון שהדתיים פה לא נופלים ברמתם מהפרופסורים שהכרתי… וכך נשארתי שבוע” השבוע הכי מאושר בחיי. ומאז אני כאן” מוצא כל כך הרבה כוחות חדשים” תקווה” משמעות” ואפשרות להשתפר ולהתחדש כל הזמן”. והוא מוסיף “התשובה במכון מאיר הכי נכונה. אם בקוריאה נמשכתי אל התחושה של הכלל הנה פה מצאתי בתוך כלל ישראל גם מקום לאישיות שלי. אם בחיי למדתי שכשיש סתירות הן נופלות” כאן גיליתי שיש מקום גם לסתירות” והכל מתחבר למשהו גדול יותר… הכל נכנס לכאן – אהבת ישראל” הארץ” הלאומיות” הפרט. הכל! ובכל כך הרבה אהבה” זמן ומרחב. תשובה שכוללת את כל התשובות. ואפילו התחושה של ה’בינלאומיות’ שליוותה אותי כל חיי משתלבת כאן בקיבוץ הגלויות כשאני” סוף סוף עם זהות משלי. אני ישראלי לגמרי…” ומסיים אפרים בהתלהבות “כל יום אני מודה לקב”ה שהגעתי לישראל” ולמכון מאיר” ואני מודה לרב ביגון ולכל הרבנים במכון” לכל החברים” ולכל המשפחות הצדיקות שמזמינות אותנו ודואגות לנו… לראות אנשים טובים” ולהיות באמת אנשים טובים – זה מכון מאיר”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חדשים מהרב

מ”הסתר אסתיר” ועד “ותלבש מלכות” – בנישואין | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
לעת כזאת – הגעת ממש עכשיו למלכות! // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן
חיזוק הזוגיות, מתוך השתיקה והמתיחות בנישואין | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
למה שלא נבוא כמו גבירים? // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן
שגרת חיים ברוכה בנישואין | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
“עצמי” – הפסיכולוגי או האמוני? // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן
האשמות בין בני זוג בנישואין | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
זוגיות אחרי לידה | אסתר אברהמי
Shape-2
אברהמי1
התפילה “שלי” והתפילה “שלו” // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן
התפילה החיה לאור יסוד העצמיוּת // הרב אמיר דומָן, עורך “ערוץ מאיר” | אמונה למעשה
Shape-2
אמיר דומן

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן