נבואת הושע

בגמרא פסחים יש גערה” נזיפה” בנביא הושע . הגמרא בשבת אומרת כי יש מצבים שבהם תמה זכות אבות” וכך היה בימי הושע או בימי חזאל – מצבים נוראים של משברים רוחניים במצב המוסרי. הפרקים בהושע קשים” עם ביטויים נוראים של כעס והתמרמרות מפי הנביא. הושע היה ככל נביא – אדם גדול בנבואה ובתורה. אבל הצער” ההתמרמרות והכעס שלו היו כל כך נוראים ואיומים” עד כדי כאילו ייאוש מהאומה הזאת. לא זאת האומה” טעות. במעשה העגל הציע ד’: “אכלם” ואעשה אותך לגוי גדול” . וכן אמר הושע הנביא מתוך ריבוי התמרמרות: החלף אותם באומה אחרת! שהשכינה לא תהיה עימם! “העבירם באומה אחרת”! כאן מופיעה גערה אלוהית ונזיפה אלוהית גדולה. כנראה אז הושע הנביא היה זקן – איננו יודעים עליו פרטים ביוגרפיים. יש שם ביטוי: “מה אעשה לזקן זה”? אני מצטער מבניי” והוא היה צריך לפייס אותי” לנחם אותי ולהרגיע אותי” ובמקום זה הוא עושה פירוד: “העבירם באומה אחרת”! הקדוש ברוך הוא מחליט: אלמֵד אותו לקח: “קח לך אשת זנונים וילדי זנונים” . זאת פקודה” ציווי אלוקי” הוראת שעה מיוחדת בדבר איסור: הִתרגל איתם! ואחר כך באה פקודה: עזוב אותם! – אבל התרגלתי איתם” אומר הנביא. בסגנון זה ד’ מברר שאין מציאות של “העבירם באומה אחרת”! אלא יש מציאות טבעית של סגולת ישראל” כדברי המהר”ל ו’אור החיים’.
וכך באופן עקבי” נמשך בירור עניין אהבת ישראל בספר ה’אורות’. אין הכוונה למידה טובה של היות טוב באופן רגשי” סנטימנטלי” אלא זו מציאות! אהבת ישראל היא חכמה גדולה וגילוי אמת גדולה” ולא רק עניין של רגש. זו חכמה” השגת תורה” השגת אלקות” הכרה שד’ מתגלה בישראל במידה היותר גדולה – ומזה נמשך אחר כך” מה שנראה כיחס רגשי-סנטימנטלי. הא בהא תליא” הכל אחד. מתוך מקור הכלליות הגדולה של מציאות סגולת ישראל ואהבתם – נמשכת הפרטיות של פרטי צידקות תורה ומצוות” ומתוך כך הערך היסודי של כל אחד מאיתנו באיזה מקום שהוא. יש בירור חשבון פרטי מתוך הקשר הכללי .