התנאי ל’מימוש עצמי’ בדורנו
ראינו בשבוע שעבר את הסכנות ב’מימוש עצמי’. הפעם נברר מהו התנאי ל’מימוש עצמי’ בדורנו?
נקודת המוצא: היענות לקריאה למחויבות
הרב אהרן ליכטנשטיין זצ”ל מתייחס ל’מימוש העצמי’ בהקשר למאמר חז”ל הידוע “גדול המצוּוֶה ועושה ממי שאינו מצוּוֶה ועושה” (ב”ק פז” א). אדם “שאינו מצוּוֶה ועושה” מזדהה עם המטרה יותר מאדם “המצוּוֶה ועושה” ומגיע למימוש עצמי גבוה יותר ממנו. ובכל זאת” חז”ל רואים את “המצוּוֶה ועושה” כבעל מעלה רבה יותר “ממי שאינו מצוּוֶה ועושה”. ומדוע?
אדם “שאינו מצוּוֶה ועושה” מעמיד את עצמו במרכז ואילו אדם “המצוּוֶה ועושה” מעמיד את המחויבות לציווי במרכז. ישנו הבדל גדול בין העמדת האדם במרכז לבין העמדת ה’ במרכז. הבדל זה מתחדד בבחירת מקצוע; אם עיקר מגמתו של האדם היא לממש את עצמו” הוא יבחר מקצוע שבו הוא יוכל לפתח את כישרונותיו באופן המרבי. לעומת זאת” אם עיקר מגמתו של האדם הוא היענות למחויבות” הוא יבחר מקצוע לפי השליחות המתגלמת במקצוע גם אם הוא לא בהכרח ‘מממש את עצמו’. “אדם שמגיב בחיוב ל’קריאה’ ולחובה עשוי לחוש שהרגע ההיסטורי דוחף אותו להגשמת יעד כלשהו” הגם שלעתים אין הוא עולה בקנה אחד עם מאווייו האישיים או עם מימושו העצמי” (באור פניך יהלכון” עמ’ 68 ואילך).
למרות זאת” הרב ליכטנשטיין לא שולל מציאות כזאת שרצונו של האדם בקיום המצוות או בבחירת מקצוע תתאים לרצונו של ה’. אך השאלה היא מהי נקודת המוצא? האם הכוח המניע את חיי האדם הוא הרצון לממש את עצמו? או שהכוח המניע את חיי האדם הוא הרצון לקיים את רצון ה'” גם אם לפעמים אין הוא עולה בקנה אחד עם תכניותיו ושאיפותיו הפרטיות? האם האדם מוכן להקריב ולוותר על אושרו הפרטי” למען ההיענות לקריאה למחויבות? האם פיתוח הכישרונות מהווה מטרה בפני עצמה” או רק אמצעי למען הגשמת מטרה עליונה יותר?
“כמובן” עדיף לאדם – הן מבחינה פסיכולוגית” הן מבחינה דתית – שימצא אך טוב” שמחה ומימוש עצמי במה שיעשה. אך זאת רק בתנאי אחד: שתוכן אותו מימוש עצמי והמניע שלו” לא יתחילו ב’אני’ שבו. נקודת המוצא צריכה להיות רצון ה’ יתברך” ולאחר תהליך ארוך” ויש להודות – גם קשה” עליך להיות מסוגל” בהדרגה” לעצב את ישותך הרוחנית הפנימית בדרך כזו שתביא עמה הרמוניה והתאמה בין רצון ה’ לבין רצונך שלך” (באור פניך יהלכון” שם).
הסכנה שעליה מתרה הרב ליכטנשטיין היא סכנה מוחשית שיש לתת עליה את הדעת. אנו חיים בעולם שבו ההגשמה העצמית נהפכה לפולחן של עצמה ולכן נראה שכדי לאזן את המציאות” יש להחזיר את עקרון המחויבות לרצון ה’ למקומו הראוי. ולכן” אנו חייבים לקחת בחשבון גם את התמורה שהתחוללה בעולם בכל הקשור להעמדת האדם במרכז ולעיתים תוך כדי דחיקת המחויבות הצידה.
להזדהות עם רצון ה’
חשוב לציין שהרב ליכטנשטיין לא מתכוון שעל האדם לוותר לחלוטין על רצונותיו וכישרונותיו” אלא עליו לאמן את עצמו להזדהות באופן טבעי עם רצון ה’ “היהדות אינה מדגישה את התביעה מהאדם להשיל מעליו כליל את רצונו שלו” אלא דורשת ממנו כי ילמד לזהות את רצונו שלו עם רצון ה’ יתברך. על האדם לאמן את האינסטינקטים שלו בדרך כזו” שמאליו יזדהה עם רצון ה'” (שם).
יש לך כנפי רוח
לכל אדם יש ‘כנפי רוח’ שעליו לחשוף אותם ולהעצימם בדרך הנכונה והראויה לטובת עם ישראל ובכך יגיע גם לשלמותו הפרטית “עלה למעלה” עלה” כי כח עוז לך. יש לך כנפי רוח” כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם” פן יכחשו לך. דרוש אותם וימצאו לך מיד” (אורות הקודש ח”א עמ’ פד).
לתגובות: natanorot@gmail.com
*) הציבור מוזמן לשיעור אמונה מידי שבוע בנושאים אקטואליים שמתקיים אי”ה בבית הכנסת המרכזי בית הכרם (רח’ בית הכרם 17) בימי ג’ בשעה 20:00.
