תלמיד קשה הבנה (ד)

במאמרים האחרונים למדנו שחז”ל הורו ללמד את כל סוגי התלמידים” גם אלו שהם קשי הבנה” אינם קולטים מהר וזיכרונם חלש” ואפילו אלו שרמת הבנתם נמוכה. אבל חז”ל גם שמו גבול למאמצים החינוכיים. אם המאמצים החינוכיים אינם נושאים פרי” אין חובה להתמיד בהם” אלא רשאים להפסיק ללמד את התלמיד.
מהו הגבול? מתי ניתן לומר שהניסיון ללמד את התלמיד מיצה את עצמו? הרי תמיד ניתן לתלות תקווה בניסיון נוסף” בהשקעה נוספת!
בגמרא (חולין דף כד א) מובאת מחלוקת בין חכמים לרבי יוסי מתי ניתן לקבוע שאין טעם למאמץ נוסף: “תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים – שוב אינו רואה; ר’ יוסי אומר: שלוש שנים”. מה פירוש “אינו רואה סימן יפה”? רש”י פירש: “לומד ושוכחו”. ההלכה נפסקה כחכמים. לאחר חמש שנים שבהם לא ראה התלמיד סימן יפה בלימודו” רשאים אנו להניח שכך יהיה גם בעתיד.
רבים מן המפרשים (“מגן אבות” לרשב”ץ” “תורת חיים” לחולין) מסבירים בכך את המשנה ב”אבות” הקובעת יחידות של חמש שנים לכל מקצוע תורני: בן חמש למקרא” בן עשר למשנה” בן חמש עשרה לתלמוד. לכל מקצוע” הקצתה המשנה חמש שנות לימוד. כותב ה”תורה תמימה” שחמש שנים זהו פרק הזמן המקסימאלי הנדרש ללימוד מקרא או משנה. “מי שאין רואה ברכה במקרא כשהוא עדיין בן תשע” עדיין צריך לטפל עמו [= להשקיע בו] שנה אחת [נוספת] בלימוד זה” דעדיין יש תקוה”.
אבל” ככל הנראה חולק הגר”י קמינצקי על פרשנות זו. לשאלה “מתי מתחילים [למנות] חמש שנים” לתלמיד שאינו רואה סימן יפה במשנתו” השיב הגר”י קמינצקי: “מתחילים מבן עשרים” שרק אז נעשה ‘איש’ בדעת” ולא מבן שלוש עשרה”. לדעת הגר”י קמינצקי” אם ילד קטן אינו רואה סימן יפה במשנתו” אין להתייאש ממנו” מפני ששכלו טרם הבשיל” ויש סיכוי שעם גידולו והתפתחותו” יחולו אצלו שינויים קוגניטיביים חיוביים” וירבה חכמה ודעת. לכן” מונים את חמש השנים רק החל מגיל עשרים” שאז כבר נעשה ל”איש”” והתפתחו בו כל כוחותיו” גם השכליים. אם הוא לא ראה סימן יפה במשנתו בין גיל 20 לגיל 25″ רשאים אנו להניח שכך יהיה גם בעתיד!
מרתק במיוחד מכתבו של רבי משולם ראטה (מחבר ספר “קול מבשר”) בנושא זה. וכך סיפור המעשה. אברך אחד שעלה לארץ ישראל ביקש מהרבנות הראשית למנותו רב ומורה הוראה בישראל. הוא הציג מכתבי המלצה מרבנים גדולים בחו”ל” אבל זיהו ממבט ראשון שהוא איננו בקיא בהלכה” לכן חשבו (על סמך מכתבי ההמלצה) למנות אותו מינוי זמני לשנה” ואחר כך לבחון אותו. הרב הראשי” הגרי”א הרצוג שלח אותו אל הרב משולם ראטה שיתהה על קנקנו. הרב ראטה פגש את האברך” ערך לו בחינה” והעלה על הכתב את התרשמותו מהאברך ואת המלצותיו. את המכתב הוא שיגר לרב הרצוג. הוא כותב לו שהאברך איננו יודע כלום בלימוד והוראה וממליץ שלא לקבל את ההצעה למנות אותו מינוי זמני ולערוך לו בחינה נוספת בתום השנה. מדוע? מפני שהוא למעלה מגיל שלושים” כלומר” הוא למד שנים רבות ולמרות זאת הישגיו נמוכים. הוא לא ראה סימן יפה במשנתו יותר מחמש שנים” ו”שוב אינו רואה”. כלומר” אין לצפות שיתחולל אצלו שינוי משמעותי לטובה גם אם ישקיע שנת לימוד נוספת.
ומה יהיה עם אותו תלמיד שבתום חמש שנים התברר לנו ששוב לא יראה סימן יפה במשנתו ואנחנו מפסיקים את לימודיו? האם מזניחים אותו? בגמרא פסחים (דף קיג א) מסופר על רב איבו שאמר לבן שלו “טרחי בך בשמעתא ולא מסתייע מילתא” תא אגמרך מילי דעלמא”. תרגום: טרחתי ללמד אותך “שמועות” – כלומר: תורה – אבל ללא הצלחה. בוא ואלמד אותך דרכי מסחר. הוי אומר: תלמיד קשה למידה” אין מזניחים אותו אלא מקנים לו ידע שימושי על מנת שישתלב בחיים ובחברה בצורה מתוקנת. חז”ל לא סברו שקיימת אופציה חינוכית אחת בלבד” ומי שמתאים לה ומתחבר אליה – מה טוב” ומי שלא מתחבר אליה אין לנו עסק איתו. חז”ל הכירו במגוון הכישורים האנושיים” שמתאימים להם מגוון לימודים ומגוון מקצועות. יש כמובן סדר עדיפויות: תחילה ניסה רב ללמד את בנו תורה. משלא הצליח” הוא לימד אותו כלכלה על מנת שיתפרנס בכבוד. וכך כותב הגר”ח פלאג’י זצ”ל” בספרו “תוכחת חיים” בהתייחס לאב שאיננו מלמד את בנו תורה” ש”יש מקום ללמד זכות לאב” כשהבן אינו רוצה ללמוד” וגם אינו רואה סימן טוב בלימודו” דמה לו לאב להניחו בלימודו אחר שטרח עם בנו הרבה ולא עלה בידו” דודאי יש ללמדו אומנות או להוציאו לסחורה וללמדו דרך ארץ… הרי למרות שרב היה גדול בתורה ובקדושה” עם כל זאת כשטרח עם בנו ללמדו ולא איסתייעא מילתא” הוציאו לשוק ולימדו מילי [= עניני] דדרך ארץ”. חינוך אמיתי הוא חינוך שאיננו חד-ממדי אלא חינוך שמכיר בקיומן של אפשרויות שונות והוא מבקש להתאימן לכישוריו ויכולותיו של התלמיד.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – levavot.org.il באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.