מעומק הכאב לעומק של אמונה – סיפורו של אביב מומברק

בבוקרו של יום חמישי” השתחרר אביב רשמית מן הצבא. ובאותו ערב גורלי” כבר לא השתייך לסדיר אלא ליחידת המילואים. היה זה הערב שבו נכנס צה”ל לעזה במבצע צוק איתן. סביר להניח שאילו היה שחרורו מתעכב בכמה ימים” הכל היה נראה אחרת…
כשאתה מסתכל על התלמידים שלומדים במכון מאיר” אינך יכול שלא להבחין בזיק החם שבעיניים” באהבה ובהערכה העצומה שיש להם אל המקום הזה” ובמין שלמות כזאת עם עצמם. גֵרים” יהודים מחו”ל” אנשי רוח ואנשי מעשה” תלמידים מכל שדרות החברה הישראלית… אכן שבילים רבים מובילים לכאן.
אביב רק בן 22″ יליד עפולה. חובב מוסיקה אמיתי. מנגן מכיתה ה'” וכבר הספיק להשתתף בשתי משלחות של ‘התזמורת הייצוגית של עפולה’ לארה”ב מטעם הסוכנות. שם הופיעו בפני קהילות יהודיות ולא יהודיות” כשהם מנסים לעשות נפשות לעלייה לארץ.
“אין כמו מוסיקה ותורה שהולכים ביחד” שנכנסים לעומק הנשמה”. אביב רואה ביניהן הקבלה. הוא מספר שגם היום לפני שהוא מגיע הביתה הוא קופץ לקונסרבטוריון” שם למד שמונה שנים” כדי לנגן ולהיפגש עם אנשים מעניינים” מורכבים ובעיקר מרתקים” כמו שיש במכון. ועוד” הוא רואה דמיון ביחסים שהיו לו עם המורים למוסיקה” ליחסים החמים שבינו לבין רבני המכון.
יחד עם אהבתו למוסיקה” שהשפיעה מאוד על דרכו” מעיד אביב על עצמו שהיה פעלתן-יתר בילדותו” והיה לו חלום” שעדיין מקנן בו” לפתח קריירה בטחונית” להגן על היהודים…
ואמנם לפני הגיוס עשה גיבוש לסיירת גולני” אך בשל פגיעה ברגל יצא לקורס חובשים. “הכל” הוא אומר “זה סיפור של השגחה” הוא שובץ כחובש יחיד במחלקה של ביינישים במשך כמעט עשרה חודשים שנתנו לו עוצמות אדירות של אמונה. בנוסף לאמונה חזקה שקיבל ממשפחה ציונית דתית מעפולה לפני גיוסו” משפחה שמלווה אותו עד היום.
כעבור החודשים האלו יצא אביב לקורס מכי”ם. וכאן מגיע הכאב הגדול שלו. על פקודיו נמנו אורון שאול וחבריו” הי”ד שנהרגו כולם מפגיעה ישירה על הזחל”ם שלהם. “בחופשת השחרור שלי” כשהיו כולם בהכנות לפני הכניסה לעזה” התחננתי שישאירו אותי אתם שם… ובבוקר השחרור כבר לא הייתי שייך לצבא” אלא למערך המילואים” וכך יצא ש’נפל בין הכסאות’ ולא גויס עם חבריו. ביום ראשון הגיעה אליו הבשורה הנוראית על מותם של החיילים הקרובים לו כל כך. “היה לי קשר כל כך קרוב אתם” כמו אבא לילדים… ופתאום הלכו כולם…”. הוא מספר על אורון שאול שאתו היה לו קשר מיוחד” שהוא היה אדם כל כך חזק” שביקש להתחזק בדת בשביל חברתו הדתייה והיה קם בקור העז של רמת הגולן כל בוקר כדי להתפלל במניין ולהניח תפילין.
הכאב של אביב היה ללא נשוא “אחרי הטרגדיה הנוראה הזאת” שקעתי בעצב כל כך עמוק” שלווה ברגשות אשם” למה לא הייתי אתם שם” אולי יכולתי אני לעשות משהו כדי שזה לא יקרה. מחשבות טרופות שלא הניחו לי. הרגשתי שאני מאבד עניין בחיים. לא יכולתי להתלהב יותר משום דבר. גם מכון מאיר” שהתכוונתי להגיע אליו אחרי השירות” לא ממש עניין אותי. אפילו שלא נפלתי לספקות של אמונה”
ובכל זאת” נראה שאדם אינו יכול להישאר במצב כזה” אלא רק לשקוע… “הכרתי את הרב נחשוני ששכנע אותי לבוא למכון” והוא דחף אותי היישר לרב יואב מלכא. ומה שלא הצליח להוציא אותי מהמצב הכואב שהייתי בו” הצליח לעשות הרב יואב מלכא בשיחה של שעה וחצי. הרגשתי מהפך של 180 מעלות”.
“גדלתי במשפחה חילונית ששמרה על מסורת” והלכתי והתחזקתי בימי נעורי” וגם בצבא” אבל היום אני יודע שזה עדיין לא היה זה באמת” אומר אביב. “רק במכון הבנתי מה זו אמונה. אמונה שהיא לא פרטית שלך אלא אתה עצמך חלק מעם ישראל. אין פה אחידות אלא מגוון גדול של בחורים” כשלכל אחד אישיות מורכבת” סיפור חיים משלו” וכל מי שלומד כאן בא לפה כדי לברר” לחפש. והוא ימצא” כי כאן עוטפים אותך בחום ואהבה ולרגע לא שופטים אותך אלא מסתכלים על הבן אדם שבך.”
לשאלה אם הוא מתכוון להמשיך רק בלימוד התורה הוא משיב שהתורה זה החיים” שהוא יתחזק עוד שנה במכון” הוא מתכוון לצאת ולהגשים את החלומות שלו” “אבל עם ערך אדיר” שכל מה שאעשה יביא גם טוב לאחרים” יתרום לחברה בישראל…”