כולנו אחים
“כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ… וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן” (דברים טו” ז). התורה מדגישה שהעני הוא אחיך” ולכן מתוך הערבות ההדדית והאכפתיות עליך לתת לו צדקה. אך יותר מכל” היחס שלך כלפיו אינו יכול להיות יחס של אדם זר” אלא יחס של אחים. כפי שכותב הרמב”ם “וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם שנאמר בנים אתם לה’ אלהיכם ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו?” (הל’ מתנות עניים י” ב).
עניי עירך קודמים
“כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ” (שם). הרמב”ם כותב: “עני שהוא קרובו קודם לכל אדם” עניי ביתו קודמין לעניי עירו” עניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת שנאמר לאחיך לענייך ולאביונך בארצך” (הל’ שם ז” יג). לפעמים יש נטיה לעשות צדקה וחסד כלפי כל העולם אך לשכוח את אלו שהכי קרובים אליך. אך התורה מלמדת אותנו ש: “Charity starts at home” (=הצדקה מתחילה מהבית). ורק מתוך עזרה למעגל הקרוב אליך ניתן להתרחב למעגלים נוספים. מספרים על רבי משה מקוברין שפעם רצה לשנות את כל העולם” אך ככל שניסה לא הצליח. לאחר מכן החליט לשנות את אנשי ארצו אך ללא תוצאות. לאחר מכן ניסה לשנות את אנשי עירו ומשפחתו אך העלה חרס בידו. אך כאשר שינה את עצמו” מתוך כך שינה את משפחתו” עירו” ארצו ובסוף את כל העולם.
על הכהן הגדול נאמר “וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל” (ויקרא טז” יז). למה דווקא בסדר הזה? התשובה היא שאי אפשר להשפיע על אחרים לפני שמשפיעים קודם על עצמך ועל ביתך.
להחזיר את הביטחון העצמי
“כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ” (שם פס’ ח). צריך לספק לעני את כל מחסורו כפי מה שהיה רגיל לפני שירד מנכסיו. “אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו” (רש”י וראה: רמב”ם שם ז” ג). אבל מדוע מתחשבים בהרגלים שהיו לו לפני שהפך עני?
המטרה היא להחזיר לעני את כבודו העצמי. ר’ שלמה קרליבך אומר בשם רבי נחמן: המתנה הטובה ביותר שאפשר לתת למישהו” היא להחזיר לו את הביטחון העצמי שלו. ולכן דואגים לתת לעני את התחושה שהכבוד העצמי שלו לא תלוי במה שיש לו אלא במי שהוא.
לתת בשמחה
“נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ” (שם פס’ י). הרמב”ם כותב “כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים אבד זכותו והפסידה” אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו” (שם י” ד). נתינת צדקה אמורה להיות מתוך שמחה ועם הארת פנים. ר’ שלמה קרליבך אמר פעם שכיום מסתובבים הרבה אנשים רעבים” אך לא תמיד ללחם” אלא בעיקר למילה טובה ולחיוך. ולכן כשנותנים צדקה” הכסף חשוב” אך החיוך חשוב יותר. ואפילו אם אין לך לתת לו צדקה” יש משהו שאתה תמיד יכול לתת לו: “שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו פייסהו בדברים” (רמב”ם שם י” ה).
לחלוק את הברכות שלך
“כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ” (שם). הקב”ה נותן לאדם ברכות כדי לחלוק אותן עם אחרים. ולכן ככל שנותנים יותר” כך מעצימים את הברכות.
להקשיב לרגש הראשוני
לפעמים כשרואים אדם עני” הרגש הראשון שמציף אותנו הוא הרצון לתת. ואחר כך לעיתים אנחנו אומרים לעצמנו “רגע” מי אמר שהוא באמת עני? הוא דווקא נראה צעיר ויכול לעבוד…אולי לא אתן לו”. אך ר’ שלמה קרליבך מלמד אותנו להקשיב לרגש הראשוני” שזה הקול האמיתי שלנו שפותח את שערי הלב.
לתגובות: natanorot@gmail.com
*) הציבור מוזמן לשיעור אמונה מידי שבוע בנושאים אקטואליים שמתקיים אי”ה בבית הכנסת המרכזי בית הכרם (רח’ בית הכרם 17) בימי ג’ בשעה 20:15.