לכל אחד מאיתנו יש כמה תפקידים במערכת היחסים האנושית” שמגולמים במספר דמויות” שיש בכל אחד מאיתנו:
בעל” אבא” אח בן” חבר וכו’.
כאשר אדם מתפקד בהתאם לתפקידו” מערכת היחסים מאוזנת.
לדוגמא: ילד קטן שבר כלי. תפקיד האם” להסביר ולהדריך אותו – תוך שהיא משדרת אהבה וחמלה כלפיו – מה בהתנהגותו” גרם לשבירת הכלי וכיצד להימנע מכך. בנוסף” מטילה עליו משימה כלשהי” שיהיה שותף בתיקון בהתאם ליכולתו” כמו להביא כף אשפה וכד’.
אם אמא מתפרצת” צועקת ומאשימה את ילדהּ שהוא הגורם לצער שלה” היא מתפקדת כילדה מול הילד הקטן. אין לו יכולת וכלים להיות “אבא” ולהרגיע את הילדה=האמא. הוא מרגיש לא בסדר ותחושת הערך שלו יורדת בעיני עצמו. כך “בונים” בעצם ילד צייתן/מרַצה” או ילד מתמרד.
ילד גדֵל על ציוויים הוריים” שהם גם הכרחיים” כדי ללמוד התמצאות נכונה במצבי החיים. כגון: אסור” צריך” אי אפשר” חייבים… בהתמודדויות החיים” אין כמעט מנוס” מטעויות של הורים” כמו הדוגמא שלעיל. לכן ילד יגדל עם תחושת “לא בסדר” וגם כאדם מצליח” מקננת בקרבו תחושת חוסר ערך בסיסית. תחושה זו מלווה את האדם ו”מתעוררת” במצבי תפקוד לא נכונים בהמשך החיים.
לדוגמא: גננת שמדברת אל בעלה כמו אל הילדים בגן. הבעל מרגיש שאשתו מתייחסת אליו כאל ילד. נוצר אצלו גירוי וההרגשה: “אני לא בסדר” מתעוררת. כתגובה הוא נפגע” מתכנס ומתרחק נפשית” או מתמרד כנגדה” במישרין או בעקיפין” ע”י מניפולציות. התפקוד השגוי כאם או גננת/מורה מול בעלה” הזמין מצד הבעל” תגובה לא רציונאלית” של ילד ולא של בעל לאשתו. כך נוצר “זיהום” במערכת הזוגית. כל אחד מהם מרגיש (ובצדק)” שהשני “לא בסדר”. מתחילה מערכת האשמות הדדיות (שגם הן בצדק). הצדק לא מועיל” אלא אף מגביר את התסכול” הכאב והכעס על תפקוד לקוי בזוגיות.
כאשר תהיה להם מודעות” מה התפקיד שלהם בזמן נתון” הם יוכלו לתפקד בהתאם לתפקיד הנוכחי שבו הם נמצאים.
לכן” יש צורך ללמוד” מה הגדרת התפקיד של כל דמות שיש בתוכנו ולהבחין בזמן נתון בצורך בשינוי התיפקוד” בהתאם לתפקיד ובהתאם לגילאים ולמצבים.
לדוגמא: זוג נשוי שמתארח אצל ההורים. בכל מצב” הוא משנה את תפקודו לפי התפקיד המתאים” עם כל אחת מהדמויות שהוא נמצא אתן במגע ברגע נתון. כשנמצא עם אמו – עוזר” מתפנק… עם בנו – מעניק” מחבק” משחק” מחנך… כמו כן” התפקוד משתנה עם אשתו” או עם אחותו הקטנה” הגדולה” וכן הלאה…
בכל אדם ישנן הקלטות במוח מאז היוולדו” של ציוויי הורה ותגובות ילד” עם הרגשות שהתלוו אליהם.
במצבים תגובתיים ללא מודעות ובחירה” יתפרצו מתוכו ציוויים הוריים או תגובות ילדותיות.
ילד שגדל עם הסברים” עם אפשרויות בחירה ושיתוף רגשי – ירגיש שהוא בסדר וגם האחרים בסדר
ויהיה בוגר – חופשי” מקשיב” בוחר” יוצר” מתפתח ושמח.
לבוגר יש:
” מודעות- הקשבה לדיבור הפנימי” הורי” או ילדי.
” תשומת-לב לנתוני המציאות של סוג הקשר” הגיל” הזמן והמצב” בכל רגע נתון ואז בוחר את התפקוד הנכון לתפקיד.
ע”י איסוף נתוני המציאות” בחירה והחלטה” יוצרים מערכת יחסים נכונה” בריאה” מתפתחת ושמחה.
* על פי הספר: “אני (לא) בסדר” אתה (לא ) בסדר”” תומס האריס.
