התורה מפרסמת את שמו וייחוסו של זמרי בן סלוא “נשיא בית אב לשמעוני” (במדבר כה יד). רש”י מפרש: “להודיע שבחו של פנחס שאף על פי שזה היה נשיא לא מנע את עצמו מלקנא לחילול השם. לכך הודיעך הכתוב מי הוא המוכה”.
והשאלה הנשאלת” איך יכול להיות שאדם כל כך חשוב כזמרי עבר עברה כזאת בפרהסיה “לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והם בוכים פתח אוהל מועד” (במדבר כה ו) “עד כדי שרפו ידיו של משה (רש”י שם)?. באה התורה ללמדנו עד כמה קשה עניין העריות – אין אפוטרופוס לעריות. מה עוד שזמרי עשה זאת מתוך בחירה חופשית בעזות מצח” כאילו הכל מותר” הכל חופשי ואין מי שיתן דין וחשבון על מעשיו ח”ו.
נכון לעכשיו” שמעתי מהרב אוהד קרקובר” רבה של כוכב השחר בשיעור שנתן בהיאחזות “מלאכי שלום”” לא הרחק ממקום שנרצח הקדוש מלאכי משה רוזנפלד הי”ד – על מעשה זמרי שנעשה בכניסה לארץ ישראל שבה ההנהגה הניסית המדברית מתחלפת בהנהגה שבה יש בחירה חופשית” הנהגה טבעית לכאורה. אך קיימת סכנה שבשם הבחירה החופשית שיפרשו אותה לא נכון” יאמרו וינהגו כאילו הכל חופשי חופשי ואפשר לעשות מה שרוצים” כשם שעשה זמרי באופן הפגנתי לעיני משה ובני ישראל. גם היום אנו רואים לצערנו ולבושתנו אנשים שמרשים לעצמם לנהוג ‘חופשי חופשי’ אם זה בלחיות עם גויה” כמו זמרי עם כזבי בת צור לעיני כל” ואם דברים דומים שמביאים הרבה צער וכאב לאומה ולמשפחות” לכלל ולפרט. בא פנחס שלא יכול היה לראות ולסבול את החרפה ואת חילול השם הגדול” ועשה מה שעשה.
בדורנו הדרך לרפא את מחלת ה’חופשי חופשי’ היא לקרב את הדוגלים בזה באהבה ובאמונה” ומתוך כך יתוקן עולם במלכות ש-די ונזכה לגאולה שלמה.
מהמצפה לישועה השלמה