חורבן גוש קטיף – היבטים חינוכיים

בתאריך זה לפני עשר שנים” הייתי בנוה-דקלים יחד עם האלפים שבאו לעצור את חורבן גוש קטיף. אולי בשעות אלו ממש” הייתי עסוק בכתיבת המאמר למדור הזה ובמשלוח המאמר לעורכת העלון.
המאמר הנוכחי מוקדש להרהורים חינוכיים הקשורים לימים הקשים ההם.
לפני עשור” אלפי בני נוער שבאו מכל קצות הארץ גדשו את נוה-דקלים. בנים ובנות” צעירים וצעירות. אחרי חודשים של הפגנות ומחאות” הם נענו לקריאה לעצור את הנסיגה על ידי נוכחות פיזית במרחבי הגוש. חלקם הגיעו בצורה מאורגנת בליווי מחנכיהם וחלקם לבדם עם תיק ושק שינה. למרות שכינוס של אלפי בני נוער” בנים ובנות” מזמין בדרך כלל השתוללות והוללות” לא נרשמו תופעות חריגות במהלך השבועות שבהם שהו בני הנוער בנוה דקלים. אלפי בני הנוער לא באו ליהנות ו”לחגוג” אלא היו ממוקדי מטרה: לעצור בגופם את הנסיגה ולקרוע את השמים בתפילותיהם. תנאי המחיה שלהם היו קשים. לא תנאי בית מלון או אכסניה” אפילו לא תנאי מחנה של תנועת נוער. היו שם אלפי אידיאליסטים שלא התעניינו בפינוקים ובבילויים. נוער חדור אהבת עמו וארצו.
רואי השחורות ניבאו שיתרחש שבר נורא בבני הנוער כתוצאה מחורבן גוש קטיף. הם טענו שבני הנוער יקרסו בעקבות הכישלון בעצירת הגירוש. חלפו עשר שנים” וזה לא קרה. לא היה שבר. אמנם” סמוך לחורבן” נשבה רוח אנטי-ממלכתית בקרב חלק מבני הנוער” בגלל תחושתם שהנסיגה נעשתה בניגוד לרצון העם” ושלא טובת העם עמדה מול עיני המנהיגים אלא שיקולים זרים ופסולים” וכן בגלל בגידת ההנהגה המדינית בערכים הציוניים. גם המחזה של שורות-שורות חיילים במדים שחורים הצועדים ברחובות נוה דקלים” ומחזה פינוי המשפחות” לא יכלו להשאיר את הצעירות ואת הצעירים אדישים. טבעי הדבר שהם התמלאו כעס. וטוב שכעסו. מותר לכעוס” מותר להביע כאב וזעם. זו אפילו חובה. לעומת זאת” אדישות היא מחלה.
שנים רבות לפני כן” רואי שחורות גם כן ניבאו ששבר צפוי להתרחש בציונות הדתית” שיוביל אפילו להמרת דת” כמו בתקופת משיח השקר שבתאי צבי!! נבואה זו הושמעה לפני הנסיגה מסיני. בסופו של דבר מי שהתגלו כנביאי שקר הם רואי השחורות. אף אחד לא המיר את דתו. הציונות הדתית לא קרסה אלא התמידה בפעילותה הברוכה בכל תחומי החיים במדינת ישראל.
העמידה היציבה של בני הציונות הדתית בשני אירועים קשים – הנסיגה מסיני וחורבן ימית” וחורבן גוש קטיף – מעידה על חוסנה הפנימי של הציונות הדתית. לא תמיד אנחנו יודעים להעריך את עוצמתו של החינוך – הממסדי (הממ”ד) והמשפחתי – שאנחנו מעניקים לבנינו ולבנותינו. מתוך שאיפה לשלמות אנחנו נוטים להיות מאוד ביקורתיים כלפי עצמנו” ולא מעריכים מספיק את מפעלנו החינוכי. כידוע” המבחן האמיתי של משנה חינוכית הוא בעת משבר. חורבן גוש קטיף היה” לפי כל הפרמטרים” משבר קשה. משבר היה” אבל לא שבר.
כל אידיאליסט חווה משברים” מפני שלעולם קיים פער בין האידיאל לבין המציאות. הפער הזה יוצר משבר. מבחנו של האידיאליסט הוא האם יהיה מסוגל לשאת את הפער הזה. מה מוגדר כהצלחה במבחן ומה מוגדר ככישלון? ההצלחה במבחן היא היכולת לעמול כל החיים ולנסות לחבר בין האידיאל למציאות. הכישלון הוא כאשר המשבר הופך לשבר – שבר שמנתק בין האידיאל לבין המציאות.
יש הסבורים שזה תלוי בעומק הפער בין האידיאל למציאות: אם הפער גדול מדי” זה יוביל לשבר. אבל” אין זה נכון. יעיד על כך עם ישראל שחי אלפיים שנה בגלות עם אידיאל של שיבת ציון שהיה רחוק מהמציאות מרחק אלפי שנות אור” ולמרות זאת הצליח להיאחז במציאות ויחד עם זה לדבוק באידיאל. משבר הופך לשבר רק כאשר דוחקים את השעה וטועים לחשוב שכבר הגיע הזמן לאיחוי מלא בין המציאות לאידיאל” כאשר מזהים את המציאות עם האידיאל. שבר נוצר כאשר לא מכירים בפער הקיים” כאשר מתעלמים מהקצב של ההיסטוריה” כפי שכותב מרן הרב קוק ש”המציאות אין לה כנפיים כאלה אשר לחיזיון”.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” levavot.org.il באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.