מי אשם בחורבן?

חז”ל פותחים את אגדות החורבן (גיטין נו” א) בסיפור קמצא ובר קמצא. אך מדוע חז”ל בחרו להפגיש אותנו עם החורבן דווקא מסיפור זה? איזה מסר עולה מסיפור קמצא ובר קמצא לימינו?
כדי להשיב על שאלות אלו” נברר מי אשם כאן בכל הסיפור?
השליח טעה בכתובת – בעל הסעודה ביקש מהשליח להזמין את קמצא” אך הוא טעה בכתובת והזמין את בר קמצא. אילו השליח היה שם לב יותר” הוא היה מזמין את האדם הנכון וכל הסיפור הזה מעולם לא היה קורה. לפעמים טעויות קטנות יכולות להוביל לחורבן “בנפול המסמר…נפלה הממלכה”.

העקשנות של בעל הסעודה – בעל הסעודה התעקש יותר מדי” נכון שזה לא נעים שבסעודה יושב אדם שלא בדיוק אוהבים” אך אין זה מצדיק לפגוע ברגשותיו של האורח הלא קרוא. אילו רק היה בעל הסעודה פתוח וסובלני קצת יותר ולא היה מתעקש שבר קמצא יעזוב. אבל בגלל עקשנותו” הדברים הלכו והתדרדרו.

שתיקת החכמים – החכמים שישבו באותה סעודה שתקו ולא מיחו בבעל הסעודה. תופעה זו מזכירה מאוד את המדרש לגבי פלגש בגבעה. “ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בני בנימין מפני מה נהרגו” היה להן לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס בן אלעזר עימהם” שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם” ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם” ויחזרו בכל עיירות ישראל” יום אחד בבית אל” יום אחד לחברון” יום אחד לירושלים” וילמדו את ישראל דרך ארץ” בשנה בשתים בשלש” עד שיתישבו ישראל בארצם” יתגדל ויתקדש שמו של הקב”ה בעולם כולו שברא מסוף העולם ועד סופו” הן לא עשו כן” אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד נכנס לכרמו וליינם” אמר” שלום עליך נפשי” כדי שלא להרבות את הטורח” (אליהו רבה פרשה יב).
כאשר המנהיגים הרוחניים של הדור שותקים ואדישים כאשר מתרחש עוול ואומרים לעצמם “שלום עליך נפשי” כדי שלא להרבות את הטורח”” זה עלול להוביל לחורבן.
הנקמה של בר קמצא – בר קמצא לא נוקם רק בבעל הסעודה ובחכמים” אלא הוא בוגד בכל עם ישראל והוא מחליט להביא לחורבן האומה. השנאה והכעס כנראה העבירו אותו על דעתו והוא הכין בערמומיות תכנית שטנית לפגוע בתדמית היהודים בעיני הקיסר הרומאי.

הענווה של רבי זכריה בן אבקולס – בר קמצא הגיע לבית המקדש עם הקרבן של הקיסר לאחר שפסל את הקרבן בדרך. החכמים נטו להקריב את הקרבן בגלל שלום מלכות” אך רבי זכריה בן אבקולס שהיה גדול הדור באותה תקופה” סירב “יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח?!”. החכמים רצו להרוג את בר קמצא כדי שלא ימיט על כולם חורבן” אך רבי זכריה סירב “יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג?!” הגמרא מספרת: “אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס” החריבה את ביתנו” ושרפה את היכלנו” והגליתנו מארצנו”.
אך מדוע רבי יוחנן מתייחס לגישתו של רבי זכריה בן אבקולס כענווה?
הסברתי במאמרי ‘ענווה והכרת הערך העצמי’ (ראה: באהבה ובאמונה בהעלותך תשע”ה גליון 1021) לפי המהר”ץ חיות שרבי זכריה בן אבקולס היה היחיד שהיה יכול להציל את המצב ולקחת מנהיגות” אך הוא לא הכיר בערך העצמי שלו וחשב שהוא לא ראוי לעשות הוראת שעה. ולכן” הענווה מסוג זה היא ענווה פסולה שמצמצמת את כוחות הנפש במקום להגבירם (ראה: מידות הראי”ה ערך ‘ענווה’ ז’).
הצדיקות של הקיסר – באופן מפתיע” היחיד שיוצא די טוב מכל הסיפור הזה הוא הקיסר. לא זו בלבד שהוא לא ממהר לתקוף את עם ישראל” אלא הוא מנסה לבדוק האם יש כאן מהלך אלוקי. כאשר הוא מגלה שאכן כך הדבר” הוא מחליט להוציא את עצמו מכל התמונה והוא מבצע מהלך מאוד תמוה – ובורח ומתגייר. הגמרא מציינת שבסוף יצא ממנו רבי מאיר שהיה ידוע בראיית הפנימיות שבכל דבר.

מי באמת היה קמצא? – הגמרא פותחת את סיפור המאורעות במילים “אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים”? [=על קמצא ובר קמצא נחרבה ירושלים]. אך מדוע חז”ל מאשימים את קמצא? למה הוא אשם? הוא בכלל לא היה קשור לכל הסיפור! למה הוא צריך לשאת בתוצאות של מעשי אחרים ולהיזכר בהיסטוריה כאדם שהיה קשור לחורבן הבית השני?
התשובה היא שקמצא היה אביו של בר קמצא (ראה: מהרש”א שם ד”ה דאזל)” ובדיוק בנקודה הזאת טמון העוקץ בכל הסיפור. איזה אב היה מוכן להיות האוהב של השונא הגדול ביותר של הבן שלו?
ייתכן שחז”ל מנסים לרמוז לנו שאם אנחנו באמת רוצים להבין מהיכן התחיל החורבן” נתבונן פנימה ביחסים של קמצא כלפי הבן שלו בר קמצא. חורבן הבית (מקדש) מתחיל מחורבן הבית (משפחה). החורבן התחיל מהמעגל המשפחתי הקטן” ששם התחילו ניצנים של פירוד וחוסר נאמנות. ואם כך היה המצב” אין פלא שבמעגלים האחרים השנאה והבוגדנות התלקחו עוד יותר.
מי אשם בסופו של דבר?
אם נשאל את עצמנו מי אשם במאורע? התשובה היא שכולם אשמים. לא מוזכר שמו של בעל הסעודה” כי הוא היה יכול להיות כל אחד מאנשי ירושלים באותה תקופה. סיפור קמצא ובר קמצא שיקף את האווירה החברתית בירושלים בסוף ימי בית שני. הייתה כאן אווירה קלוקלת שהתחילה מקמצא שגילה חוסר נאמנות ביחסיו עם בנו” המשיכה כל הדרך לעקשנותו של בעל הסעודה והידרדרה לנקמתו של בר קמצא והבגידה בעמו. האווירה הקשה הזאת קיבלה רוח גבית מהצמרת בשתיקת החכמים שתפקידם היה לרומם ולהוביל את העם” ומהענווה היתרה של רבי זכריה בן אבקולס שמנעה ממנו להציל את המצב.
וכדברי הרב קוק “ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם” נשוב להיבנות והעולם עמנו ייבנה על ידי אהבת חינם” (אורות הקודש ח”ג עמ’ שכג). אהבת חינם מתחילה מהמעגלים המשפחתיים ומתוך כך היא הולכת ומתפשטת לשאר מעגלי האומה.
לתגובות: natanorot@gmail.com
*) הציבור מוזמן לשיעור אמונה מידי שבוע בנושאים אקטואליים שמתקיים אי”ה בבית הכנסת המרכזי בית הכרם (רח’ בית הכרם 17) בימי ג’ בשעה 20:30.