ספר דברים הוא ספרו של משה רבינו. שכינה מדברת מגרונו. על ספר זה נתנבא הנביא – ‘זכרו תורת משה עבדי’. אמנם כל התורה ניתנה לנו על ידי רוענו משה רבינו” אך ספר דברים מיוחד הוא בכך שמשה אמרו” מתחילה ועד סוף” ונעדר ממנו כמעט הביטוי המוכר כל כך – וידבר ה’ אל משה לאמר” שמופיע רק פעם אחת” בסוף פרשת האזינו.
האם יש משמעות נוספת לעובדה שספר דברים הוא ספרו של משה. האם יש הבדל סגנוני או פנימי בין חלקי התורה שנאמרו למשה מפי הגבורה” לבין החלקים שאמרם משה מעצמו כששכינה מדברת מגרונו? דומה שפרשת עקב נותנת על כך תשובה מעניינת.
בפרשה שלנו ניתן מקום לא מבוטל לחששות ולספקות ואף לשאלות. משה עצמו מעלה אותם.
‘כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: … וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ … אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ… הִשָּׁמֶר לְךָ” פֶּן-תִּשְׁכַּח … ועוד ציוויים.
משה חושף את החולשות” את הנקודות השחורות והקטנות של חוסר האמונה שעלולות להופיע” של הפרת הברית” של גאווה מסתתרת” ושל פחד סמוי.
את כל אלו חושף משה” אומר אותן בקול” מביא את הטענה לידי גילוי ואז מסלק אותה ומטהר אותנו.
דווקא העובדה שמשה הוא שאומר את הספר” מאפשרת לחולשות להיאמר בכלל. בעולם האצילות אין מקום לחולשות ולפקפוקים ולשאלות משונות כמו ‘איכה אוכל להורישם'” שהרי אלו שאלות ששאלו המרגלים” וכנגדם יצאו כלב ויהושע ומשה עצמו. אם כן” כיצד חוזר משה על טענות אלו ועוד טוען אותן מעצמו?
נראה שהטון הוא הקובע כאן. אלה הדברים אשר דיבר משה. משה אכן מעלה את כל הטענות והחולשות. על מנת לסלק אותן – שיטה יש כאן. מלחמה בנקודות אלו דווקא על ידי הצפתן.
החולשה מקבלת מקום” נאמרת במפורש” ואז מקבלת גם מענה.
בעולם האצילות אין מקום לחולשות” וכל חולשה לחטא תיחשב. זו היתה מדרגתם של דור יוצאי מצרים” דור דעה” שכל חולשה שלהם נתקלה בעונש מידי.
אך בעולם העשייה שבו אנו מצויים יש חולשות” יש קשיים ויש ספקות. וזוהי מדרגתם של דור באי הארץ.
ניתן בשם האמונה להתעלם מהם” לא לתת להם מקום” לנתק את הלב מן השכל ולהמשיך קדימה.
אך על פתחה של ארץ ישראל למדנו ממשה שהלב – חשוב מאוד שיהיה נקי ולא עמוס ומלא בחששות שלא טופלו. משה מדבר אל הלב שלנו” מה נאמר בלב ומה נחשוב בלב” ואילו חששות מקננים בלב. את הכל הוא מגלה” ומטהר את הכל.
והאמירה הזאת שבלב” יש עניין שתתהפך לטובה” לא רק לחולשות שצריך לסלק” אלא לתקווה שצריך לממש” כאשר הלב מקווה ומייחל לגאולה ולישועה” אך מתבייש לומר זאת” ‘וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם’.
אך אחרי שהורגלנו על ידי משה לשמוע את קולו של הלב” מתהפכת התמיהה לתביעה” ובא הקול ועונה (כב) כֹּה אָמַר ה’ אלקים הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה: וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִים אֶרֶץ יִשְׁתָּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה’ אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי: אמן.
