אבא” הרסו לנו את הבית

כאב נורא הוא לגלות בבוקר שאין בית. פשוט אין… וזה כי החליטו אחרי מספר שנים כי המגרש שקנינו בכספנו הוא שטח פרטי. אני ילד בן 9 ולא מבין כלום בעניין הפוליטיקאים האלה” הרי ארץ ישראל היא שלנו. מה זה בכלל שטח פרטי? שמעתי בתלמוד תורה” שכשיהודי קונה שדה בארץ ישראל” כל חמישים שנה הכל חוזר לבעל השדה ומזכירים לו למי שייכת הארץ הזאת… מה שאני יודע שהיה לי בית ועכשיו אין. איפה המשחקים שלי” איפה הסנדלים החדשות” איפה המקרר המלא בפרות העונה…
אבא אמר לי שאסור לנו להישבר” ושכעת עלינו לבנות בית לנפש. לא הבנתי בדיוק למה הוא התכוון” אבל הבנתי שעלינו לבנות משהו חזק בפנים” בתוכנו” כמו החיילים החזקים של הצבא שלנו. עלינו להזדקף ולא להתכופף. עלינו להבין שהכל הוא עניין של סבלנות” ועוד מעט והבג”ץ לא ינהל את המדינה בצורה מצומצמת אלא יגיעו אנשי אמת שיבינו משהו בשאלה: מה באנו לעשות כאן?!
אני יודע שאבא צודק. אני יודע שצו השעה לשמור על הנפש” לא לתת לאויב אף סימני חולשה” הרי חצי מיליון אנשים גרים היום ביש”ע” להאמין בצדקת הדרך” להתבונן על איך לבנות בית לנפש כעת. איך לאהוב יותר” להאמין יותר” להתפלל יותר” להטיב יותר” למסור את הנפש על הארץ הזאת יותר” להתמקצע יותר כל אחד לפי התחום שלו” להיות אנשים גדולים יותר. אלו דברים שאבא אמר לי” אבל” כאמור” אני לא תמיד מבין למה הוא בדיוק מתכוון.
מה שברור לי” שהרסו לנו את הבית” אבל יש לי אבא” ואמא” ולב חזק” להתפלל בסבלנות שהבית הגדול והקדוש יבנה גם כן… בית עם שירת הלווים” ולא צפצוף דל של זמרים זולים” עם קרבנות שהכהנים מקריבים ואנחנו לא נהיה יותר הקרבן” בית לתפארת” מלא אור של טוב ה'” בית לנפש. ואז נרגיש כולנו בבית… כולנו נרגיש ביטחון” שמחה” אהבה ואמונה גדולה שאם בית אחד נהרס” בתים רבים עומדים להיבנות” בארצנו ובליבנו…