ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: האזינו
פרשה הבאה: בראשית
 


המשפט שלא נגמר. סיפור לפ' ראה

הרב זיו רוה


בג"ץ. מחוץ לביהמ"ש מאות אלפי מפגינים, מניפים שלטים בסגנון "התורה לא תעמוד למשפט", "מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָשַׁע", (קהלת ג טז), ומנגד קומץ אנשים מניפים שלטים כגון 'חייבים לשמור על ישראל דמוקרטית' וכד'. חבר השופטים מונה שתי שופטות ישראליות ואחד ערבי, שנבחרו בקפידה בשל דעותיהם. הקטגור, יוהן פולצוואגן, עו"ד גרמני מבריק, למד לצורך התביעה את השפה העברית בארבעים יום בלבד, ונעשתה לשונו צחה ומתגלגלת, אף יותר משל הרב הראשי לישראל. מעת התחלת עיסוקו בתיק זה, הוא משתכר לא פחות ממיליון יורו ליום, מכספי הקרן האירופאית 'לשמירת ישראל דמוקרטית'. הסנגור, זכריה בן יהוידע, הגיע בהתנדבות, ולמען היושר נאמר שכלל אינו עורך דין. עטור הוא זקן לבן בוהק התואם היטב את זיו פניו, עיניו חכמות וטובות, ומלבושו לבן, ממכנסיו עד מצנפתו, כאילו מתקופה אחרת בא, ואולי באמת מתקופה אחרת הוא, מי יודע?
למען האמת, מי שהיה אמור לשבת על דוכן הנאשמים, לו היה הדבר אפשרי, הוא לא אחר מאשר - ריבונו של עולם, אולם מחמת ש"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו ג), בחרו להניח על הדוכן ספר תורה, שלכל הדעות מייצג את הקב"ה נאמנה. טענת התביעה היא שהקב"ה הוא אויב הדמוקרטיה, ויש להוציא את דעותיו ואת אנשיו אל מחוץ לחוק במדינת ישראל. כתב האישום מכיל לא פחות מ-613 סעיפי אישום וראיות רבות. לאחר פתיחת השופטת, מתחיל המשפט ב'נאום הגבר', הוא עו"ד יוהן פולצוואגן: "כבוד השופטים, כתוב בפרשת ראה, דברים יב, ב: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת, אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם, אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן, וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא". התביעה רואה במצווה זו אנטי דמוקרטיות מובהקת, הכתבה משמים ממש, המנוגדת לחופש הדעות והדת הנוהג במדינה, ומסיתה להריסת כנסיות ובתי פולחן מקודשים".
השופטת: "אדון זכריה, האם יש לתורה לומר משהו להגנתה"? רבי זכריה: "בתקופה שיש חולשה רוחנית, והממשלה מושפעת משיקולים פוליטיים, אין עניין כלל לאבד בתי עבודה זרה, שמא יבנו להם יפים יותר על חשבון משלם המיסים, כפי שאמרו חז"ל: אל תבהל לסתור במות גויים, שלא תבנה בידך, שלא תסתור של לבנים, ויאמרו לך עשם של אבנים, של אבנים ויאמרו לך עשם של עץ". (מדרש תנאים דברים יב' ב'). השופטת: "אני מזועזעת. מדבריך אני מבינה שכשישראל יעמדו בקומה זקופה יותר, יוכל כל אחד לצאת ולהחריב?" רבי זכריה: "חס ושלום, אנו מדינת חוק, ממלכתיים עם שלטון ריכוזי, אסור בשום אופן לאדם פרטי, לקחת את החוק לידיים. על המשטרה או הצבא לבצע, על פי הוראת השלטון". השופטת: "וכי באמת מעלה אתה על דעתך שדבר כזה יכול להתבצע במדינה דמוקרטית?". זכריה: "וכי מאמינה את שבמדינה דמוקרטית, יכולים הצבא והמשטרה לגרש יהודים מביתם ולהחריב חבל ארץ שלם, כולל בתי כנסת רבים, ה' ירחם?". "מר זכריה, אתה נקרא לסדר, להזכירך הנך סנגור, ולא תובע, כאמור, אתה מתאר כאן הליך אנטי דמוקרטי מובהק". רבי זכריה: "אם כן, עלינו להודות על האמת, ישנה בעיה בדמוקרטיה. התורה היא אלוהית ונצחית, והדמוקרטיה היא חידוש אנושי. התורה אינה נותנת לגיטימיות לע"ז, ולעוד מעשים ודעות המהרסים את העולם, על אף שהליברליות רואה בהם "כל הטוב והיפה במדינה".
השופטת: "בתקופה שאנו חיים בה, כפיית דעות היא פשוט בלתי נסבלת!". רבי זכריה: "אם כן, מדוע התורה עומדת למשפט? מדוע הפלורליזם הליברלי כופה עצמו על אנשי האמונה?". שקט השתרר באולם... השופטת הכתה בפטיש, עוד קודם שידעה מה לומר. "אדון זכריה, זוהי אזהרה אחרונה, הנך חורג מסמכותך, שים לב שלא הדמוקרטיה היא העומדת למשפט אלא התורה". רבי זכריה: "זו בדיוק הבעיה! אחת ולתמיד יש לומר שלא 'הרוב קובע', אלא 'ה' קובע'. יש מקום להצבעה דמוקרטית, אך רק בתחומים שאין בהם הכרעה אלוהית מפורשת בתורה". השופטת החלה מכה בעצבנות בפטיש, "שתוק מיד, או שיופסק המשפט", אך רבי זכריה ממשיך בשלוות נפש, "אתם משתחווים לאליל שיצרתם במו ידיכם, 'וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ' הושע יד ד, זו הדמוקרטיה. מדינת ישראל היא קודש, "יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד" (אורות ישראל ו ז), שאיפתנו הישראלית היא "לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב החכמה, היושר וההארה האלוקית הברורה" (אורות המלחמה ג'), אך הדמוקרטיה אינה קודש, היא הכשר של חיים מלאי השפעות זרות, בלי יכולת לקבל הדרכה אלוהית שתרומם אותם באמת. כל האמת מתעממת ע"י הדמוקרטיה, "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול" (שבת, קיט, ב).
"עד כאן"!, השופטת אדומת פנים, מסמנת למשמר ביהמ"ש באצבעה, ורבי זכריה מוצא באלימות, תוך סתימת פיו, מבית המשפט.
...'נביא היה בתוכנו, זכריה בן יהוידע הכהן שמו, והיה מוכיח אותנו בענייני עבודת ה'. קמנו עליו והרגנו אותו, וכבר כמה שנים שדמו לא נח, עדיין מבעבע הוא ברתיחתו... ' (ע"פ גיטין נז:, דברי הימים ב , כד).


הנחלת הרב קוק לדור החדש

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: