שנה שלמה עברה: שנה של כאב; שנה של כישלונות; שנה של פחדים; שנה של ספקות. שנה בה שכבנו לעיתים לישון בתחושת החמצה; שנה שהיו ימים בהם קמנו בבוקר” הסתכלנו במראה ולא אהבנו את מה שראינו. ראינו עולם מסובך” מייאש” מזייף” מלא פינות אפלות.
והנה זה בא – התחלה חדשה” טהורה” טובה. ראש השנה.
הנה זה בא – קול שופר. קול פשוט” ללא מילים; קול הקורא לנו להיפתח” לשמוע. קול הקורא לנו לשוב אל עצמנו” לשוב לחלומות” לשוב לתמימות. קול של תקווה.
הנה זה בא – יומיים של חג. יומיים של חשבון נפש” בגדי לבן” המשפחה סביב שולחן אחד. יומיים של המלכת ה'” יומיים של תזכורת מי אנו ולאן אנו הולכים. יומיים של הבנה שיש מטרה” שיש אופק.
הנה זה בא – סימני ראש השנה. מתיקות של תפוח בדבש; כריתת השונאים של ה’כרתי’; סילוק האויבים של ה’סילקא’; תום הנפש של התמר; ריבוי הזכויות של הרימון.
הנה זה בא – קול שופר. קול המתחיל פשוט” ישר” בלי סיבוכים; קול השייך לעולם שלפני המילים” שלפני ההתמודדות. ואז – הקול נשבר” נסדק” מתרסק” מילל וגונח; אנו נופלים” מתפתלים” נבוכים” מתייאשים. אך הנה – הקול בוקע שוב” מתוך הקושי” מתוך ההתמודדות – הוא שוב פשוט” ברור” בהיר. חי.
הנה זה בא – תשובה. עמידה מול עצמנו; הכרה בכישלון” כאב החרטה על העבר” האומץ מול ההווה” לקיחת האחריות על העתיד.
הנה זה בא – מקווה טהרה. מים צלולים” טהורים” זורמים. לטבול במימי הדעת” לגעת בים החכמה; לזרום באפיק” לשחות בנהר החיים.
הנה זה בא – תפילות החג. אנו ממליכים את המלך; הוא זוכר אותנו; אנו שומעים את שופרו. והנה” הנה הוא בא…