כיצד מבקשים סליחה

ש: חז”ל אמרו: “עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו” אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו” (יומא פה ב). האם הכוונה” שאין יום הכיפורים מכפר רק על אותן עברות שבין אדם לחברו” או שאינו מכפר בכלל” גם על עבירות בין אדם לד’?
ת: מחלוקת (עיין שו”ת יחוה דעת ה מד – מ”צ).
ש: מה ההיגיון שאינו מכפר כלל?
ת: כי אם אינו מבקש סליחה מחברו” סימן שאין יראת ד’ בלבבו” אז איך יתייצב בפני ריבונו של עולם. אם אדם חוטא כלפי ד'” הרי הוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו. אבל אם חטא כלפי חבר” זה נורא ואיום” הוא גרם לו נזק” מעשי או נפשי” ועליו להזדרז לתקן מיד.
ש: אבל איך יבקש סליחה מחברו? אנשים נוהגים לגשת לפני יום הכיפורים ולבקש: “סליחה ומחילה”! האם די בכך?
ת: ודאי לא. אלו מילים בעלמא. מעשה בתלמיד שניגש לרבנו הרב צבי יהודה ואמר לו: “הרב” סליחה ומחילה”. רבנו עשה את עצמו כלא מבין” אז התלמיד חזר על בקשתו: “הרב” סליחה ומחילה”. אז אמר לו רבנו: “אהה” הנוסח הרגיל… לא כן. אם לא פגעת בי” אין צורך לומר סליחה ומחילה. ואם פגעת בי” לא די לומר סליחה ומחילה אלא יש לדבר יחד”.
ש: אם כן מה צריך לעשות?
ת: צריך לפייס את אותו אדם” להרגיע אותו” לרצות אותו” עד שלא תהיה לו טינה בלב” עד שלא יהיה לו צער בלב.
ש: אין זה קל בכלל…
ת: נכון. אך זוהי המצוה – לרצות את חברו. כמובן” הכי טוב לא לפגוע כלל. אך מה נעשה” אנו רק בני אדם” ולפעמים אנו פוגעים. לכן יש להיזהר מאד לכתחילה לא לפגוע” אבל אם פגענו אז לבקש סליחה באמת. מעשה בנשיא ליטא שביקר בכותל ואמר שם: “גם אנחנו” ליטא” יש לנו חלק בשואה. סליחה”. לזה ייקרא בקשת סליחה?! לא כן. יש לתקן. כמובן” מי שגרם נזק לחברו” חייב גם לשלם.
ש: גם על עוגמת נפש יש לשלם?
ת: על פי הלכה” לא. וכן על גרמא” נזק עקיף” אין לשלם. רק על גרמי” נזיק ישיר” משלמים. אבל יתכן שבית-דין יאמר לאדם: מן הדין” הנך פטור בדיני אדם מתשלום על עוגמת נפש” אבל כאשר תגיע לבית-דין של מעלה” יענישו אותך על כך שפגעת בו. לכן אנחנו מחליטים שעליך לשלם סכום מסוים” ואז עליו לסלוח לך” וגם אם אינו רוצה לסלוח לך” אנו מחליטים שאם שילמת” זה נסלח לך. וכן אדם יכול לשלם לחברו על עוגמת נפש כדי שיסלח לו.
ש: אבל איך מפייסים את החבר?
ת: אין כלל קבוע. אין זו טכניקה. אין תחבולה. זה דבר אנושי. צריך לדבר אל לבו מתוך הלב” באמת ובכנות. כגון: כאשר פגעתי בך הייתי אדם רע” אני מאוד מתבייש. או: אז לא הייתי מודע כמה אני פוגע בך” רימיתי את עצמי” עתה אני מבין” ואם אז הייתי מודע לכך” לא הייתי פוגע בך. זה הכלל” שאין כלל.
ש: אבל בכלל קשה לבקש סליחה” אדם מתבייש…
ת: נכון. הגאווה היא מחסום גדול. צריך להתגבר עליה. בכלל” הענווה כשלעצמה היא תיקון גדול. ובאשר לשאלה הקודמת” כיצד לפייס” צריך לחשוב הרבה מה האדם מרגיש” ויש גם הכלל הגדול של הלל הזקן: אילו אתה היית נפגע” איך היית רוצה שיפייסו אותך” נהג כן כלפי חברך. אם כי אין זה כלל גדול” ואי אפשר לדמות איש לאיש.
ש: בכל זאת המציאות מראה שקשה לבקש סליחה” לפעמים האדם שוכח שפגע” או שאינו מודע שפגע” או שאינו יודע לבקש סליחה” ולפעמים הנפגע לא מוכן לסלוח. מה עושים?
ת: יש עצה של הרמב”ן ב”תפילה זכה” שאומרים בליל יום הכיפורים: כולנו סולחים לכולנו. קשה לי לבקש סליחה” קשה לי לסלוח” וכן אתה. אז אנו עושים הסכם פנימי באומה: כולם סולחים לכולם. אמנם לא כולם מגיעים לתפילה זכה” אבל אפשר לנהוג כן” כל אדם בינו לבין עצמו לפני ראש השנה.
ש: ובזה פתרנו את כל הבעיה וכבר לא צריך לבקש סליחה?!
ת: ודאי לא. יש לבקש סליחה. אבל זה ליתר בטחון. ובמיוחד יש לבקש סליחה בין איש לאשתו. הפוגע באשתו” זה חמור יותר מכל פגיעה באדם אחר. כי לכל אדם יש מפלט אחר” אבל לאשתו אין בעל אחר” אין בית אחר. לכן כאשר הוא פוגע בה דמעתה מצויה” בין שהיא יוצאת החוצה בין שהיא נשארת פנימה. פגיעה בבן הזוג” זה נורא ואיום” כמובן גם אם אשה הפוגעת בבעלה. ויש לתקן באמת. לא די לקנות לה איזו מתנה קטנה” ואז היא מחייכת” כי בתוכה ליבה עדיין קרוע. אלא יש לפייסה באמת” ובעיקר לא לחטוא יותר.
ש: זו באמת תופעה נפוצה?
ת: לצערנו כן. שאל עובדות סוציאליות. יש אנשים כל כך מכובדים” כל כך עדינים” כל כך מקבלים כל אדם בספר פנים יפות” כל כך תלמידי חכמים – אבל בביתם הם מתנהגים נורא ואיום כלפי נשותיהם. והאשה סופגת עלבון על עלבון” מוותרת ולא אומרת כלום. אבל ריבונו של עולם אינו מוותר!
ש: יש גם עלבונות בין הורים לילדים…
ת: גם זה נורא. ילדים צריכים לבקש סליחה מהוריהם שגידלו אותם במסירות נפש. ודאי הורים אינם מלאכים” הם עושים טעויות ולפעמים גם דברים רעים” אבל הם גם עושים דברים טובים. צריך לראות תמונה שלמה. צריך הכרת טובה. זה דבר אנושי אלמנטארי. נכון לפעמים קשה לכבד הורים שלפעמים הם קשים. בכל זאת צריך לכבד. לפי כל ספרי ההלכה.
ש: והורים כלפי ילדים?
ת: כן. גם לבקש סליחה. אסור להורים לפגוע בילדים. זה חמור יותר מפגיעה בבן זוג” שהוא אדם יציב ומבוגר. אבל ילד הוא חסר אונים. אם הוריו פוגעים בו” כל עולמו נטרף. לפעמים הוריו נחמדים” מחייכים” מעניקים” ופתאום הם קשים” אכזריים. כמו בסיפור על כיפה אדומה” שלפעמים ההורה כמו זאב רע מבפנים וסבתא טובה מבחוץ.
ש: זה לא מבזה הורה לבקש סליחה מילד?
ת: אדרבה זה מכבד אותו מאוד” זה מראה לילד כמה אביו אציל ועדין בנפשו.
ש: אבל זה לא פוגע בילד לדעת שהורה טועה?
ת: להפך. כולנו טועים. העיקר שיודעים לתקן. באשר לילד” כאשר פוגעים בו” הוא מרגיש שהוא אינו רצוי” שהוא מיותר” שמאחלים שייעלם מן השטח” ולפעמים הוא מפתח חרדת נטישה. צריך לומר לו: פגעתי בך” חשבת שאיני אוהב אותך” לא נכון” אני מאוד אוהב אותך” אלא הייתי מעוצבן מכל מיני סיבות” אבל אני מאוד אוהב אותך” אני צריך אותך” אני מתגעגע אליך” אתה בני לעולם. כמובן לא לחכות לערב יום הכיפורים” אלא מיד אחרי הפגיעה.
ש: גם בין איש לאשתו” מיד?
ת: ודאי. פעם אמרתי לאדם אחד: אתה יודע שאשתך מאוד נפגעה מכך? – כן. – אז למה אינך מבקש סליחה? – אני מחכה שיצטבר. – ואתה מצחצח שיניים כל יום? – כן. – למה אינך מחכה שיצטבר? ולמה אתה מתרחץ כל יום ולא מחכה שיצטבר? לא כן! אלא בכל עת יהיו בגדיך לבנים.
ש: ובסיכום?
ת: מה נסכם? להתחיל לבקש סליחה בבית” ומשם לקרובים” ומשם לאומה כולה.