לעולם לא מאוחר מדי
ראינו בשבוע שעבר ששאלות באמונה (שנשאלות כראוי) דווקא רצויות בעיני הקב”ה ומעצימות את האמונה. הפעם נראה שהקב”ה תמיד מאמין בנו גם כאשר אנו נופלים ולעולם לא מאוחר מדי להתרומם.
לעולם אין להתייאש
לעתים” כשהאדם נופל בחטא” הוא עלול לאבד את האמון בטוב שבו ואת האמון שהקב”ה עדיין רוצה אותו. תופעה זו היא הסכנה הגדולה ביותר העלולה לדרדר את האדם לתהומות הייאוש.
ר’ צדוק הכהן מלובלין שעלה על תופעה זו כותב בספרו ‘פרי צדיק’ (שמות פרשת זכור): “וזה דרך היצר הרע כשרואה שהאדם נכשל באיזה עוון בעצתו ובפיתויו. אחר כך משליכו בייאוש לומר מה יועיל לך תשובתך אחר כי גדול עוונך עד לשמים”. ולכן ר’ צדוק מלמדנו שלעולם אין להתייאש מתיקון “ואף מי שנכשל חס ושלום לא יתייאש מן התשובה וישוב אל ה’ וירחמהו”.
אחד החידושים הגדולים של רבי נחמן מברסלב הוא “כי אין שום יאוש בעולם כלל” (ליקוטי מוהר”ן” ליקוטי תנינא פרק עח). קביעה מוחלטת זו היא “כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות” שלא יתייאש בשום אופן בעולם” אפילו אם יעבור עליו מה”.
בספר ‘משיבת נפש’ (א” נ) נאמר בשם רבי נחמן מברסלב “כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהתר או באיסור חס ושלום” כמו כן צריך להתחזק לעמוד בנסיון” אם כבר נכשל חס ושלום ועבר עליו מה שעבר” לבל יפול על ידי זה לגמרי חס ושלום”. והרב קוק כותב: “צריכים לצפות לטהרה ולקדושה ולא להתייאש ולא ליפול ברוח כלל בכל מה שיעבור” אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק” (יש לך כנפי רוח” עמ’ קלט).
הסכנה הגדולה ביותר שעליה מתריעים ר’ צדוק” ר’ נחמן והרב קוק” היא הנפילה לזרועות הייאוש. ואם אדם נפל” הוא עדיין יכול להתרומם” יש תקווה” אף פעם לא מאוחר מדי. אך כאשר האדם משכנע את עצמו ש”או הכל או לא כלום” אז המרחק ל”אם כבר אז כבר”” אינו גדול והוא ייפול עוד יותר.
לדון את עצמך לכף זכות
אולי אחת הפסקאות המפורסמות והחשובות ביותר בהגותו של רבי נחמן מברסלב ובפרט ב’ליקוטי מוהר”ן’ היא תורה רפ”ב ‘אזמרה לאלקי בעודי’ שצריך לדון כל אדם לכף זכות. החידוש של רבי נחמן הוא שלא צריך לדון רק אחרים לכף זכות” אלא גם את עצמך: “וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו. כי זה ידוע שצריך האדם ליזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד מאוד” ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב” והוא מלא חטאים” ורוצה הבעל-דבר [=היצר הרע] להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה” חס-ושלום” אף על פי כן אסור לו ליפול מזה” רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב” כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב…”
רבי נחמן לא מדבר רק על רגש התקווה והאופטימיות” אלא הוא מבסס את דבריו בהיגיון “כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב”. ובמקום אחר כתב “אפילו אם נפל למקום שנפל” רחמנא לצלן” מאחר שמחזק עצמו במה שהוא” עדיין יש לו תקוה לשוב ולחזור אליו יתברך” (ליקוטי מוהר”ן” ליקוטי תנינא פרק ע”ח).
הקב”ה מאמין ורוצה בנו תמיד
בעת תפקידי כרב צבאי היו לי הרבה שיחות עם חיילים דתל”שים שאמרו שמהרגע שהחליטו לעזוב את הדת” הם מרגישים שאינם יכולים לקיים מצוות ולהתפלל כי אחרת זו תהיה צביעות. אני נוהג לספר להם את דברי ר’ שלמה קרליבך בסיפורו המופלא שממחיש עד כמה הקב”ה תמיד מאמין בנו ורוצה שנהיה קרובים אליו בכל מצב:
“הייתי בוואקו” טקסס” והתכוננתי ללכת שם למקווה. והנה נעצרת לידי לימוזינה גדולה. איש יוצא ממנה עם כובע בוקרים גדול על ראשו” ועם שרשראות על צווארו. הוא נראה כל-כך לא יהודי. האיש מתחיל ללכת לכיוון המקווה” ואני שואל אותו: “מי אתה?” הוא אומר לי: “אני רוצה שתדע מי אני. אתה בוודאי רוצה לדעת מה אני עושה פה – ברור שמי שהולך למקווה צריך גם לשמור שבת. ובכן” אני בא מכפר קטן ליד ויז’ניץ. משם נסעה משפחתי לאמריקה.
“בשבת” לפני שנסענו” לקח אותנו אבא לרבי הקדוש” ישראל ויז’ניצר. היו שם מאות רבות של חסידים” אולי אלפים. אבא אמר” שאולי ארמס” חס וחלילה. ולכן בסוף התפילה” שם אותי מתחת לשולחן קרוב לרבי – הוא אמר ששם לפחות אהיה בטוח. הרבי ידע שאני יושב שם” ונתן לי חלה ודג. כל הזמן הוא דאג לי.
“ואז התחיל הרבי לדבר דברי תורה. לא הבנתי מה שהוא אמר” ואולם לפתע הרגשתי שמשהו מיוחד קורה. ראיתי שהרבי קם ממקומו וממש בכה. הרבי אמר: ‘יהודים” אני רוצה שתקשיבו לי. לפעמים יהודי רוצה לעשות מצווה ואז בא היצר הרע ואומר: מה” אתה משוגע? עכשיו אתה עושה מצוות” אבל אתה יודע שחטאת לפני-כן” ואני יודע מה אתה מתכוון לעשות אחר-כך. את מי אתה מרמה עכשיו” כשאתה עושה מצווה?’
“הרבי החל לזעוק” ‘יהודים” אִמרו ליצר הרע בשמי” בבקשה תן לי מנוחה לרגע. לא איכפת לי מה אעשה אחר-כך” עכשיו אני רוצה לעבוד את השם’. הוא ישב במקומו” והניח את ידו הקדושה מתחת לשולחן על ראשי” ואמר לי: ‘אתה שומע מה אני אומר? אני מבקש שלא תשכח לעולם’.
“הזר אומר לי: ‘אני רוצה שתדע” אני כאן בטקסס” בדרך-כלל אני לא שומר שבת… אבל לפעמים אני ממש רוצה לעשות משהו קדוש. אחר הצהריים הזה” הייתה לי הרגשה” אני לא יודע למה” שאני צריך ללכת למקווה. קול קטן לוחש לי: “אתה משוגע” אינך שומר שבת” למה אתה הולך למקווה?” אבל אני הולך בשביל הרגע האחד הזה’.” (ראה: הגדת קרליבך” ליל הסדר עם רבי שלמה – בהקדמה).
אף פעם אין לתת להשתוקקות לרגע של קדושה מיוחלת לחמוק” אפילו אם זה רק רגע אחד מתוך רגעים רבים. זו לא צביעות וגם אינה נתינת לגיטימציה לחטא חלילה. אלא הדרך שהנשמה האלוקית מדברת אלינו” היא גורמת לנו לחפוץ ברגע אחד של קדושה” ואם אנחנו נותנים זאת לעצמנו” אנחנו בונים את הקשר עם נשמתנו. החיים האמיתיים שלנו בנויים מצירוף של רגע קדוש ועוד רגע קדוש. אפשר אפילו לעשות מעשה קטן” לא צריכים לחכות ללכת על כל הקופה” כי באמת משיגים את היעדים צעד אחר צעד. חשוב מאוד לזכור שאף פעם לא מאוחר מדי לשינוי. לכן אנחנו לעולם לא מתייאשים מאף אחד” כי תמיד אפשר להציל ולתקן.
אי”ה בפעם הבאה נברר האם הרע” חיצוני או פנימי לאדם?
לתגובות: natanorot@gmail.com
