מלחמת היצר

כי תצא למלחמה על אויבך – אוה”ח הקדוש מפרש את פרשתנו על דרך האלגוריה” לעניין המאבק המתמיד ברוחניותו של האדם. וכמה מתאימים הדברים לחודש הרחמים והסליחות.
ואמרו רז”ל “לא דברה תורה אלא כנגד יצה”ר”” וכן “בראתי לך יצה”ר בראתי לך תורה תבלין” (קידושין).
בפרשה ריבוי של מצוות המקיפות את האדם בכל מקום וזמן וכדברי מד”ר “אמר ר’ פנחס בן חמא כל מקום שתלך” המצוות מלוות אותך”. “כי תבנה בית חדש” ועשית מעקה לגגך”. אם עשית דלת” נאמר “וכתבתם על מזוזות ביתך”. אם לבשת כלים חדשים “לא תלבש שעטנז”. יש לך שדה לחרוש “לא תחרוש בשור וחמור יחדיו”. לזרוע – “ולא תזרע כלאיים”. לקצור “ושכחת עומר בשדה”. “אמר הקב”ה אפילו לא היית עסוק בדבר” אלא מהלך בדרך” המצוות מלוות אותך” שנאמר: כי יקרה קן ציפור לפניך”… המצוות מקיפות את כל שלבי חיי האדם” את כל מעשיו בכל תחומי החיים.
בעל חובה”ל מפרש את היציאה למלחמה” במשל למלך שחזר ממלחמה רבת שנים עטור נצחון” אך במחיר הקזת דם חייליו שמתו בקרב ופצועים בגופם. בעיר הבירה ערכו מסדר ניצחון למלך ולשרידי צבאו. זקן נשוא פנים אמר למלך: חזרתם מן המלחמה הקטנה” היכונו למלחמה הגדולה. הלוא היא ההתמודדות מחדש עם החיים. לאחר שכוחות הנפש נחשפו לאֵימי המלחמה ואכזריותה” יש צורך בעבודת המידות לעדנם מחדש.
אוה”ח הקדוש מפרש (כב א) את פרשת השבת אבדה – שלא רק ממונו של אדם מצווה להשיב אלא אף את שלמותו הרוחנית שאבדה. ואומר “כי פרשה זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות שצריכים בני אל חי צדיקי עולם לעשות לעם ה'” וצדיקים אלה ייקראו לצד מעלתם אחים [של הקב”ה] (ע’ אה”ח ויקרא יט יז ד”ה זוב) שכנוי זה מדרגה היותר מעולה בכל הכינויים” אשר התכּנו בהם יחידי עם. כי תראה את צאן קדושים נידחים ע”ד אומרו ‘ונידחת והשתחווית להם” (דברים ט יט) שהעובר פי ה’ יקרא נידח. ויצו ה’ לבל יתעלם” אלא ישיבם לאחִיו הוא אלהי עולם”.
בדרך כלל קיום המצוות נעשה במודעות ובכוונה. ואף יש מצוות שעיקרן זכירה” כיציאת מצרים” שבת” מתן תורה” ובפרשתנו – זכירת מחיית עמלק. אך מצאנו מצווה שקיומה נעשה דווקא על ידי שכחה הלוא היא מצוות שכחת העומר. “ושכחת עומר בשדה” לא תשוב לקחתו”. “מעשה בחסיד אחד ששכח עומר בשדהו” ואמר לבנו צא והקריב עלי פר לעולה ופר לשלמים. א”ל: אבא מה ראית לשמח במצוה זו יתר מכל מצוות שבתורה” א”ל: כל מצוות שבתורה נתן לנו המקום לדעתנו (מתוך כוונה וידיעה). זו – שלא לדעתנו” שאילו עשינוה ברצון ובידיעה לפני המקום” לא באת מצוה זו לידנו” (תוספתא” פאה ג). השכחה אינה רק חולשה אנושית. אלא גם חסד” שעשה הקב”ה שברא את השכחה. לולא השכחה” היה האדם חי בצער ובכאב על אירועים רעים שקרו לו בחייו” כדברי התורה (האזינו לב יח) “צור ילדך תֶשִי” ותשכח אל מחוללך”. הקב”ה ילד אותך עם מידת השכחה” אבל ניצלת מידה זו ושכחת את ה’ אלקיך. יש מקום לתיקון מציאות שכחת מצוות התורה” על ידי מעשה חיובי שכחת העומר” הפוקד את האדם” בלא משים. ומביע את רצונו הפנימי (התת-הכרתי) להיטיב לבריות בלי שום נגיעה.