תכלית הבריאה
(מתוך הקדמה למשנה של הרמב”ם)*
יש לדעת שכל הנמצא תחת גלגל הירח נוצר בשביל האדם לבדו. למשל החיות: יש מהם למאכלו” כמו צאן ובקר” יש מהם לתועלתו זולת המאכלים” כמו החמור – לשאת עליו מה שלא יוכל להוליך בידו. והסוסים – לעבור בהם דרך רחוקה בימים מועטים. ויש מינים שלא נדע מה תועלתם. יש בהם תועלת לאדם” אך לא יכיר אותה.
וכן האילנות והצמחים מהם למאכלו ומהם לרפאותו ממחלותיו” וכן העשבים ושאר המינים.
וכל מה שתמצא בין החיות והצמחים שאין להם תועלת ואין בהם מזון – לפי דעתך! – דע שהדבר ההוא בגלל חולשת שכלנו. ואי אפשר לכל עשב ולכל פר” ולכל מין מבעלי החיים – מין הפילים עד התולעים שלא יהיה בהם תועלת לאדם! והראיה – שהרי בכל דור ודור ייגלו לנו עשבים ומיני פירות שלא נגלו לקדמונינו” ויש בהם תועלות גדולות. ואין ביכולת האדם להיות דעתו כוללת כל צמחי הארץ.
וכאשר מצאנו שתכלית הכל היא מציאות האדם” יש צורך לחקור: למה נמצא האדם? ומה היתה כוונת יצירתו? וחקרו כל פעולותיו ומצאו כי תכליתו דבר אחד בלבד ובשבילו נברא: לצייר בנפשו סודות הנפש” ולדעת האמיתות כפי שהן באמת.
שווא ושקר הוא לחשוב שתכלית האדם לאכילה ושתיה ולבעילה” או לבנות קיר – כל אלה מקרים הבאים עליו מחוץ” ולא יוסיפו על כוחו הפנימי. והוא משתתף בזה עם רוב הברואים. ואילו החכמה – היא אשר תוסיף על כוחו הפנימי ותעתיק אותו ממעלת בוז למעלת כבוד. והאדם קודם שישכיל וידע – הוא נחשב כבהמה. ולא נבדל משאר מיני החיות אלא בהיגיון – בהגיון שהוא מציר לנפשו המושכלות. והנכבד שבמושכלות – לצייר לנפשו אחדות הקדוש ברוך-הוא” וכל-הנלווה לעניין ההוא מהאלוהיות. ששאר החכמות אינן אלא להרגילו בהן עד שיגיע לדעת החכמה האלוהית…
ונתברר מאלו המקודמות כי תכלית העולם וכל אשר בו – הוא איש חכם וטוב.
*כפי שמובא ומעובד בספר ‘שמע בני’ של יורם טהר לב
