מיהו הילד? (ב)

בחלקו הראשון של המאמר למדנו על גישתו המיוחדת של הראי”ה קוק לתקופת הילדוּת. בניגוד לעמדה השלילית לגיל הילדוּת” המתבססת על דרשת חז”ל “יצר לב האדם רע מנעוריו – משננער ממעי אמו”” קבע הרב שהילדוּת היא תקופה מעולה” ולעיתים אף מעולה מהבגרוּת” מפני שהילדוּת מתאפיינת בתמימוּת” בטוהר ובחסד.
פרשנים הסבירו שחלקו הראשון של הפסוק בקהלת המשבח את ישרותו של האדם” “אשר עשה האלוקים את האדם ישר” והמה ביקשו חשבונות רבים”” מתייחס לתקופה שקדמה לחטא אדם הראשון” אבל לאחר שאדם וחוה ביקשו חשבונות רבים ונכשלו” חל שינוי ומעתה “יצר לב האדם רע מנעוריו”. בניגוד לפרשנות זו סבור הרב קוק ששני חלקי הפסוק מתייחסים לאדם שאחרי החטא. טבעו של האדם הוא ישר” וזה ניכר אצלו בגיל הילדות” כאשר הילד “טבעי” כפי שברא אותו אלוקים. רק בבגרותו” כאשר מבקש האדם חשבונות רבים” מזדהמת “נשמתו בזוהמת ‘השאור שבעיסה’ שבמהומת החיים” (מאמרי הראי”ה)” והוא מאבד את תמימותו ואת ישרותו הטבעית.
מהי “מהומת החיים”? קלקולי החברה האנושית: הקנאה” התאווה והכבוד” שממלאים את עולם המבוגרים. האדם הבוגר משתתף בכל מרצו ב”מלחמת החיים”” כדי לבסס את מעמדו הכלכלי והחברתי. הוא משתלב בחברה ונלחם בתוכה על מנת לשרוד ולשלוט” וזה משבית את תמימותו. “בגדלותו של אדם” חזון יקר הוא – מפני מחשכי החיים הרבים – למצוא אדם שנשמתו האלהית מאירה בו כפי עצם טבעה וטהרתה” (מאמרי הראי”ה).
בספרו “עין איה” (שבת פ”א אות כא)” מרחיב הרב על כך את הדיבור: “האלהים עשה את האדם ישר” ופנימיותו של האדם נוטה לטוב תמיד מצד נפשו האלהית. אמנם חיצוניותו” מצד חומרו” נוטה לרע” ויצר מחשבות לבו פונות לרעה יותר מצד החברה שהיא מקלקלת דרכיה כל זמן שמסתכלת רק בחיצוניותו של האדם”. הרב מבחין בין פנימיות האדם לחיצוניותו. בפנימיותו” האדם הוא ישר” בחיצוניותו – מצד חומרו – הוא נוטה לרע. היחיד” כשהוא לבדו ומנותק מהשפעות החברה” מסוגל להתחבר לפנימיותו” להעמיק בה ולהתנהל לפי טבעו הטהור. לעומתו” החברה נוטה בדרך כלל לשטחיוּת” מפני שבני אדם מתקשים לחדור לפנימיות של זולתם ומתמקדים בפן החיצוני שלו. החברה עוסקת אפוא אך ורק בשטחי ובחיצוני” והרי בחיצוניות האדם מרוכזים כל חסרונותיו וכל חולשותיו. החברה עוסקת בטפל (עיין: תכניות הריאליטי אשר זוכות לצפיית שיא” למרות רדידותן ותפלותן עד כדי גיחוך). החברה “תמיד מציגה למופת רק את חיצוניוּת החיים” שרק זה יכול אדם להשיג מזולתו. על כן היא מתקלקלת על ידי ריבוי החסרונות של חיצוניותו של האדם שהוא מצד חומריותו”. הוי אומר: האדם נולד ישר עם תכונות טובות” ורק בעקבות חשיפתו לקלקולי החברה הוא מאבד אותן. “כאשר האלקים עשה את האדם ישר” הנה כל התכונות הטובות הנן מוטבעות בו במקור יצירתו. וההפסד המוסרי הבא בעטיין של הנטיות הרעות הנם הדברים המשביתים את טבע הנפש מטהרה” (“עין איה” שבת פ”ב אות קנג).
לכן” קובע הרב” אם האדם מצליח להשתחרר מהשפעתה השלילית של החברה” והוא שב לעצמו” מיד מתעוררת בו נטייה אמונית עמוקה: “בכל עת שימצא האדם לרוחו חופש גמור ומוחלט” כשלא יזעזעוהו מקרים [= אירועים חיצוניים] מרעישים” טובים או רעים” וטרדותיהם המסערות לא תטרדנה אותו” הננו רואים את הנטיה האלהית” על פי הכרח טבעי פנימי” עצמי” הולכת ומפלסת לה נתיבותיה בלבבו” (מאמרי הראי”ה).
ובחזרה אל הילד. בתקופת הילדות” הילד טרם התערה בחברה” הוא עדיין אינו מושפע ממנה. הוא עדיין “טבעי”” כפי שבראו אלוקים” לכן הוא ישר. הטבעיוּת החיובית של הילד מתבטאת גם במימד האמוני שלו: הילד “כמה נוח הוא לקבל רגש אלהי וכמה הוא מוכשר להיות מושפע לחיבת קדושה ויראת שמים” (מאמרי הראי”ה).
מהו תפקידו של חינוך? תפקידו הוא לשמר את אופיו הישר של הילד גם במעבר שלו לבגרות ולהעניק לו כלים לעמוד עם כל טהרתו ב”מהומת החיים” ולהשפיע על החיים מרוחו הטהורה מבלי להיפגע. “טובה היא הילדוּת” נאה וקדושה היא” אבל הלא היא גם כן חלושה” ולא תוכל לעמוד בפני זרם החיים ההולך ומתגבר” לפי מדת הגדלוּת – גדלוּת החומר והרוח – והִתרבוּת יחס [= התחזקות השפעת] החברה הגדולה והמסובכת. על כן זאת היא חובתנו” לשמור בכל עוז את תוּמת הילדוּת וטהרתה ולהעבירה לאִטה עם כל זוהרה ונִקיונה אל תקופת הגדלוּת” באופן שהגדלוּת תעניק לה את העוז והגבורה החסרים לה” גבורת הגוף וגבורת הרוח” אבל לא תהִין [= תעיז] להרוס את היתרונות היקרים של הילדוּת האהובה והחביבה עדי עד… זאת היא תעודת החינוך בישראל” (מאמרי הראי”ה).
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.