חינוך ילדים לכמיהה למקדש (א)

שאלה: האם רצוי לעורר אצל ילדינו כמיהה עזה לבניין המקדש ולחידוש עבודת הקרבנות. האין חשש שבקטנותם” הילדים יתלהבו” יחלמו ויכמהו” אבל בבגרותם הם יתוודעו למציאות הריאלית” לקשיים ולחסמים” יתפכחו מחלומות הילדות ויתאכזבו” ויאבדו את האמון בחינוך שנתנו להם.
תשובה: תחילה עלינו לדון האם המקדש “שייך” לעולמם של הילדים. יש תחומים ונושאים שהם מיוחדים למבוגרים ואין לילדים זיקה אליהם” או מפני שהם קשים להבנה” גבוהים ומופשטים” או מפני שאינם עומדים בראש רשימת סדר הקדימויות. בשלב ראשון” אנחנו מבקשים להפגיש את ילדינו עם יסודות חינוכיים ורק אחר כך להוסיף עליהם קומות נוספות. לכן לגיטימי לשאול” האם המקדש הוא תחום רוחני שהילדים קשורים אליו והאם יש לו מקום בעולמם של הילדים” האם זה נחוץ להם? התשובה היא חיובית.
המצווה הבולטת ביותר בקשר בין הילדים למקדש היא מעמד הקהל. התורה כותבת במפורש שגם הטף שותף למעמד הקהל. “הקהל את העם האנשים והנשים והטף… למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה’ אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת” (דברים לא יב-יג). התורה אינה מסתפקת בהגדרה כללית של מטרת ההקהל אלא היא גם מפרטת את מטרת השתתפות הילדים במעמד: “ובניהם אשר לא ידעו” ישמעו ולמדו ליראה את ה’ אלוקיכם כל הימים אשר אתם חיים” בארץ ישראל. ההורים מביאים את הילדים למקדש בהקהל על מנת שישמעו וילמדו ליראה את ה’. הרמב”ן למד מכאן” שהטף אינם תינוקות אלא “קטני השנים הקרובים להתחנך”. המטרה היא חינוכית. המקדש הוא מקום המחנך ליראת ה’. לכן התורה מצווה להביא את הילדים למקדש למעמד הקהל.
בחז”ל מצאנו דוגמאות נוספות לשיתוף קטנים במצוות הקשורות למקדש. לדוגמה” המשנה (חגיגה א א) העוסקת במצוות עלייה לרגל” מפרטת מי חייב ומי פטור. “הכל חייבין בראיה [= ליראות לפני ה’ ברגל] חוץ מחרש שוטה וקטן… איזהו קטן? כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית” דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים: כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנאמר ‘שלש רגלים'”. תינוקות פטורים ממצוות ראיה ועלייה לרגל. אבל” לפי בית הלל” קטן שיכול יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית חייב בראיה” ולפי בית שמאי אפילו אם הוא איננו יכול לעלות ברגליו אלא רק על כתפי אביו הוא חייב במצוות ראיה. בגמרא (חגיגה דף ו) מבואר שחיוב זה הוא מדרבנן. למרות שילדים קטנים פטורים מן התורה מקיום מצוות” חכמים תיקנו לחנך אותם לקיים מצוות בילדותם” זוהי מצוות חינוך. למדנו שמצוות חינוך כוללת לא רק מצוות יום-יומיות שמתקיימות בבית ובסביבתו” כמו ציצית” תפילה וקריאת שמע” אלא גם את מצוות המקדש.
התנ”ך מעיד על כך. בספר שמואל (ב פ”א כב) מסופר שחנה “לא עלתה [= למשכן] כי אמרה לאישה” עד יגמל הנער והביאותיו”. הרי לנו מפורש שחנה תכננה להביא איתה את שמואל למשכן לאחר שיגמל. (הגמרא בחגיגה” ביקשה להוכיח מכאן כשיטת בית הלל” בניגוד לבית שמאי. ולבסוף דחתה את ההוכחה). למדנו שהנוהג להביא ילדים קטנים לראות את פני ה’ הוא עתיק יומין” הוא היה מקובל בעם ישראל עוד טרם נבנה המקדש. ואכן כשנגמל שמואל” חנה העלתה אותו למשכן” “והנער היה משרת את ה’… ושמואל משרת את פני ה'” נער חגור אפוד בד… ויגדל הנער עם ה’… והנער שמואל הולך וגדל בטוב” גם עם ה’ וגם עם אנשים”. הנה לנו דבר מופלא: נער צעיר גדל במשכן. תחילה הוא משרת את ה'” ואחר כך – את פני ה’. הוא גדל עם ה'” ולבסוף “עם ה’ וגם עם אנשים”. שמואל מתפתח ומתבגר לפני ה’ במקדש. “הנער שמואל הולך וגדל בטוב” – תיאור זה בא להדגיש את התפתחותו הרוחנית החיובית. הכתוב מציין שהוא גדל בטוב “אף עם אנשים”. שהייתו הממושכת במקדש לא ניתקה אותו מהחברה ומהמוסר האנושי.
האם שמואל הוא מקרה חריג ומיוחד? – סביר להניח שכן. אבל הסיפור של שמואל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא – ללמדנו שגם ילדים צריכים להיות מחוברים למקדש.
הלכה נוספת הקושרת ילדים למקדש היא הקרבת קרבן פסח. כתוב בגמרא שאדם מביא קרבן פסח עבור בניו ובנותיו הקטנים. נחלקו חז”ל האם זוהי חובה מן התורה או חובה מדרבנן בלבד. חובה מן התורה – שנאמר “שה לבית אבות” שחייבים להביא קרבן פסח עבור כל בני הבית” כולל קטנים. או חובה מדרבנן בלבד – ביארו התוס’ (מסכת פסחים) שלמרות שהילדים הקטנים לא נמנו על קרבן הפסח מפני שאין בהם דעת – וכל מי שלא נמנה על הקרבן אסור לו לאכול ממנו – התירו חכמים לשתף אותם בקרבן הפסח בגלל מצוות חינוך. זהו חידוש מופלג! הוא מראה לנו עד כמה חינוך הילדים למצוות שבמקדש היה חשוב לחז”ל.
למרות שהנושא שלנו הוא חינוך ילדים לכמיהה למקדש” פתחנו בסקירה הלכתית” וזאת על מנת להיווכח שהקשר של הילדים למקדש מבוסס על הלכות ברורות: מעמד הקהל” עלייה לרגל” קרבן פסח. בעוונותינו חרב המקדש” וכיום אין לנו לא מצוות הקהל” לא מצוות עלייה לרגל ולא קרבן פסח. כיום” לא ניתן לחנך ילדים לחיבור למקדש על ידי שיתופם בקיום מצוות המקדש. מה שנותר לנו הוא לחנך אותם לצפייה לבנין המקדש ולחידוש העבודה (המשך במאמר הבא).
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.