הפטרת חיי שרה – “והמלך דוד זקן”

הפטרת חיי שרה – “והמלך דוד זקן” (מלכים א” א)
מצינו בתנ”ך שתי שושלות אשר נוסדו על ידי הקב”ה” ונכרתה להם מאיתו ברית הקיום הנצחי – שושלת עם ישראל ושושלת בית דוד (עיין ירמיהו לג” כה-כו).
הן בפרשתנו והן בהפטרה מתואר המעבר בין האב המייסד של כל אחת משושלות אלו” ובין הממשיך הראשון של השושלת – הדור השני. בפרשה שולח אברהם את אליעזר לבנות את ביתו של יצחק” ובהפטרה שולח דוד את אנשיו למשוח את שלמה” ומבכר להמליכו על פני אדוניה המתנשא למלוך.
המעבר מן הדור המייסד אל הממשיך הראשון של השושלת מכריע בחשיבותו” והוא מהווה נקודת מבחן מהותית ליציבותה של השושלת שהוקמה. מתבקש הדבר שאצל נושא הדגל הראשון – כגון אברהם בהקמת האידיאל הישראלי” ודוד בהקמת המלכות הנצחית של ישראל – המוקד הראשי של מפעל חייו יהיה הבירור והגילוי של הדגל המתחדש אל מול האפשרויות האחרות שהיו קיימות לפניו בעולם” מתוך התמודדות איתן. משום כך מתרכז אברהם בגילוי שם ה’ בעולם תוך מלחמה באלילות” ואצל דוד מוצאים אנו פרקים רבים מאד המתארים את דרכו אל כס המלכות מתוך עימות ארוך ומייגע עם מלכות שאול.
לאחר כל זאת מגיע הדור השני ואז נבחנת השאלה מהי הנקודה היציבה והעקבית של התנועה האלוקית החדשה שהוקמה בעולם. הדור השני נולד למציאות שבה האידיאל של ישראל” או לחילופין מלכות בית דוד” הם כבר עובדה מוגמרת ואין עוד צורך לחצוב יש מאין את מעמדם בעולם. רק אז מתברר מהו הערך המהותי של הדגל שהוקם כשהוא עומד בפני עצמו” מהו העניין המהותי והקבוע שלו.
והנה לא לחינם מצינו שגם אצל אברהם וגם אצל דוד ישנו טוען נוסף לכתר מלבד מי שהתברר לבסוף כממשיך – ישמעאל ו(להבדיל) אדוניהו. בשני המקרים אנו מוצאים שהטוען לכתר הוא מבחינת מה הממשיך הטבעי של האב המייסד: הן ישמעאל והן אדוניהו הם הבכורות (ראה מלכים א” ו)” ושייכותם אף הם לדגל זכתה לתמיכה מסוימת” לפחות בשתיקה” מאת אברהם ודוד.
בשני המקרים קבע הקב”ה שהבן האחר” שלא פעל להיות הממשיך” הוא יהיה נושא הדגל הבלעדי של השושלת. בחירה זו נאמרה פעמיים: הן בייעוד מקדים – לפני הלידה של יצחק (בראשית יז” יט) ושלמה (דבה”י א כח” ה)” והן בנקודת החיכוך שלהם עם הבכור הטוען לכתר (בראשית כא” יב” ובהפטרתנו).
לקח חשוב ומרכזי יש מכך: כאשר הקב”ה מקים שושלת של קדושה” אין מדובר בהקמת רעיון ודגל שאחרי ייסודו הופך לגורם טבעי במציאות” וממילא המשכיותו ברורה ומובנת מאליה. לא כך! הבחירה של ה’ ורצונו הם עצמם הנקודה הקבועה והעקבית של השושלת שהוקמה. על כן במעבר לדור השני” המסמן כאמור את המגמה הקבועה של השושלת” מתרחש בירור של הבחירה מצד ה’. בירור זה פועל בניגוד לסדרי המחשבה האנושיים” והוא הופך את רצון ה’ להיות הבּריח התיכון של השושלת כולה.